הרפתקה שלי
מאת נהורה גיברה, כיתה ג’2, בית ספר ביל”ו, רעננה
לפני שאספר לכם את הרפתקאות שלי, אספר לכם על עצמי: אז אני בת כמובן, לי קוראים נהורה. אתם בטח תגידו שאף פעם לא שמעתם שם כזה אבל אני קיימת! אני בת 9 ובעוד יומיים 10! יש לי שתי החיות גדולות: אחת שעכשיו בת 18 ועוד אחת שעכשיו בת 14! אני לא אוהבת להיות הכי קטנה, אם אתם הכי קטנים אתם תבינו אותי אבל בסדר, אני גם מדברת צרפתית, ואני ממש אבל ממש אבל ממש אבל ממש אוהבת נקניקיות! טוב נראה לי שהבנתם מי אני.
עכשיו אוכל לספר לכם על הרפתקאותיי! אז בואו נקפוץ לתוך מנהרת הזמן שלי (אגב יש לי מנהרת זמן). אוהו הגיע רגע אני צריכה לשים…נו איך קוראים לדבר הזה! טוב לא משנה אני קוראת לו: “פוצישדקבגכר” אני מניחה שהבנתם את השם הברור הזה, נכון?! אם לא הבנתם זה מכשיר שבתוך המכונה (מכונת הזמן) ואז כל מה שצריך לעשות: זה ללחוץ על הכפתור עם יד ימין ובאותו הזמן צריך שרגל שמאול תהיה מקדימה, ואז לסמן את השנה שאנו רוצים (למשל1967 !).
אני אשים 2025 אופס מה עשיתי! למה יצרו את זה רק השנה אני לא מבינה כלום! אני אקרא לשכן שלי למה אני לא רוצה שתדעו מה קרה! כישה! יש לי בעיה! מה אני עושה אם מכונת הזמן שלי התפוצצה אני לא אומרת שזה קרה כן זה רק בשביל לדעת ! סליחה שאני הורסת לכם את אוזניים אני אצעק לו פחות חזק כי! שההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוווואו נקרע לי הגרון. מזל טוב, אווהו הגעתה סוף! סוף ! בדיוק כשניקרע לי הגרון! “טוב אני אנשה לתקן את המכונה שגברת פוצצה אותה שקט הילדים שומעים! “אני חושבת אם אני לא טועה? ואני לא טועה! שמרוב כל הצעקות שלך הם כבר שמעו!” תפסיק לצעוק עלי! “את תפסיקי לצעוק עלי!” אתה! ,”את! אתה! “את! אתה ! “את” את “אתה, מה זה לא נישמע הגיוני התבלבלתי?!” טוב מסכנים הילדים! “תיקנתי!” תודה! יללה תעלו איתי ילדים אנחנו יוצאים! אואו! אני רואה כש אכלתי שייק עם החברה שלי שקוראים לה לטי זה היה כיף! הגענו ליום שרציתי! בואו איתי לבקר את ביתי ביום הזה אויי! שככתי שיש בשעה הזאות ביום הזה בבית הזה פדיחות רציניות. טוב כבר ניצחתם.
הכל התחיל כשהתעוררתי בבוקר בשעה שבע ארבעים וחמש למרות שבית הספר שלי מתחיל בשמונה. אמא שלי מכינה להחיות שלי ולי את האוכל. ואז לאבא שלי לוקח חצי שנה למצוא את המטן של המחשב שלו, הריי הוא מנהל חברה שנמצאת בצרפת, טוב בקיצור לוקח לנו עמון זמן להתארגן.
הגעתי לבית הספר כל כך מאוחר שהגעתי לשיעור אנגלית. המורה כעסה עלי אבל פשוט הלכתי לשבת ולא אמרתי כלום. כשהשיעור נגמר הלכתי לאכול, אבל במקום טונה עם לחם היה לי טונה עם גרביים, התאכזבתי וכעסתי עם עצמי (כיוון שכשאני רעבה אני נהית עצבנית) אז מיד אחרי שהתעצבנתי זרקתי את הגרביים לפח, ביקשתי אוכל מחברה והיא נתנה לי, כמובן אמרתי לה תודה והלכתי להפסקה.
הלכתי לשחק עם לטי (חברה שלי) שחקנו במסירות גרביים (כמובן שזה היה הגרביים המסריחות שלי). לפתע הגרב נפלה לעבר החצר של השכן המפחיד עם ספם ומכנסי ג’ינס קצרות וגבות ארוכות כברק בשמיים בזמן סופה. כל כך רשע שיום אחד ילד נכנס לביתו ולא יצא! כל כך רשע שפעם אחת הלכתי לבית הספר, בזמן ברק, ואז ראיתי אותו יוצא מביתו והברק היה חזק (כמו בסרטים שהרשע יוצא והברק לידיו). הוא הסתכל עלי כאילו הוא מפלצת! נבהלתי נורא, רצתי לכיוון בית הספר עם לב של דופק ב190 קמ”ש. ואז הגעתי לבית הספר בטראומה. כל היום הייתי מפוחדת, אפילו שלא רציתי לצאת מבית הספר! נראה לי שהבנתם על מה מדובר. אז אחרי שהגרב נפלה בחצר, לטי ואני ראינו דלת נפתחת בביתו של השכן! אפילו שכל התלמידים ברחו! כיוון שראו גם הם את הדלת. כולם צרכו: “סכנה, סכנה! המפלצת מתקרבת!!!” ללטי ולי לא היה מקום להתחבאות! כל התלמידים התחבאו, גם כן המורות התחבאו! לטי ואני נשאנו בחוץ דבוקות לקיר כמדבקות ואז המפלצת הופיעה וראתה אותנו! השכן (המפלצת) התקרב והסתכל עלינו עם החיוך המרושע שלו. לטי ואני היינו כמו עכברים שמסתכלים בבהלה על החתול! נלחצנו, לא ידענו מה לעשות! זרקנו מילים כמו: “קישטה! אתה מפלצת מוזר! לך מפה!”
הוא אמר לנו: “יש לכן שתי שניות כדי לרוץ מפה! שאני לא אראה אתכן!”
רצנו לתחנת אוטובוס, ומרוב לחץ עלינו בטעות לקו שמגיע לבני ברק! הגענו לבני ברק בלי טלפון! לא ידענו לאן ללכת ולפתע פגשנו נהג מונית (אבא של המחנכת שלנו).
*סוף המבוא
