הריב הגדול
פעם אחת היו שתי חברות טובות שאף פעם הן לא רבו, לאחת קראו הדר ולאחת קראו הודי’ה.
הדר והודי’ה אהבו אחת את השנייה מאוד. עד שפעם אחת הן פשוט החליטו לריב על כזאת שטות קטנה [הן רבו על כיסא]. הדר והודי’ה היו חברות פשוט נהדרות! אבל הכל בגלל הריב [ההתווכחות].
ההתווכחות המשיכה המון המון ימים הדר חזרה הביתה עצובה, הודי’ה חזרה הביתה עצובה. אמא של הדר לא הבינה מה קרה לה, אמא של הודי’ה לא הבינה מה קרה לה.
האימהות של שתיהן דיברו ביניהן, הן ניסו להבין מה קרה לבנות שלהן. הן שאלו את שתיהן אבל הן לא רצו לומר. אז הן ניסו להבין את זה עם המורה אבל גם המורה לא ידעה מה קרה לשתיהן. היא [המורה] ביקשה סליחה על זה שהיא לא שמה לב לזה. האימהות חשבו שהן עושות בכאילו ואמרו להן שהן לא יוותרו עד שיידעו מה קרה ולמה הן עצובות. הן ניסו לשתף בעניין הזה את כל מי שהדר והודי’ה מכירות. הדר והודי’ה לא דיברו בכלל אחת עם השנייה הן בכלל לא רצו להשלים אפילו לא טיפה הן המשיכו את המריבה [ההתווכחות] מלא ימים ואז הבנות נשבעו שהן באמת רבו והן לא עושות בכאילו זה באמת ואז אחת הבנות מהכיתה שלהן הבחינה בהן והבינה מה קרה לשתיהן ואז היא סיפרה את זה למורה ואז המורה הראתה להן מצגת וסרטון בנושא של ”ואהבת לרעך כמוך” וגם סיפרה להן סיפור של ”ואהבת לרעך כמוך”. ואז המורה ניסתה לפייס אותן אבל היא לא הצליחה בכלל. הריב נמשך הרבה ימים [אפילו עד שבת]. ואז הדר והודי’ה הלכו לבית ספר מאושרות ושמחות מהתחושה של שבת היה להן כיף אדיר בשבת ואז הן פגשו אחת את השנייה בבית הכנסת ונזכרו בסיפור של הרבנית בבית הכנסת על כמה חשוב להיות חברות אחת של השנייה ולאהוב אחת את השנייה, הן חיבקו אחת את השנייה וכולן ראו את זה ואז הדר והודי’ה התפייסו והבטיחו אחת לשנייה שהן אף פעם לא יריבו.
מוסר ההשכל הוא: שכדאי להיות חברה אחת של השנייה ולא לריב ולקיים מצוות של ”ואהבת לרעך כמוך” ושל “לדון לכף זכות”.
כתבה: אילה מיימון
כיתה: ב’1
בית ספר: מעלה התורה בנות
