היו הייתה פעם משפחה עם אבא ,אמא וילד קטן.
לכל אחד היה כישרון, לאבא הכישרון הוא לשחק כדורגל, לאמא הכישרון הוא לצייר ולילד הקטן הכישרוןהוא לבנות בלגו.
יום אחד הילד בנה בלגו רובוט גדול ויפיפה.
בוקר אחד כל המשפחה יצאה מהבית, אבא ואמא נסעו לעבודה והילד הקטן הלך לגן.
פתאום כשהבית היה שקט ולא היה בו אף אחד, הרובוט שהילד בנה מהלגו התעורר לחיים.
הרובוט סידר את המטבח, קיפל את הכביסה וסידר את החדר של הילד.
כשהמשפחה חזרה הביתה אחרי יום ארוך הם נדהמו לראות שהכל מסודר במקום.
“מי סידר את הכל, מישהו נכנס אלינו הביתה”? שאלה אמא, “אני לא יודע” השיב אבא. “גם אני לא יודע” אמר הילד הקטן.
בני המשפחה התחילו לדאוג שמישהו היה אצלם בבית אך מצד שני הם שמחו שהבית היה מסודר ונקי עבורם.
יום למחרת, שוב יצאו בני המשפחה מביתם והלכו לעבודה ולגן ושוב חזרו לבית מסודר ונקי להפליא.
“מה קורה פה?” שאלו בפליאה כשחזרו לביתם.
“מי זה שמסדר אחרינו ומנקה את הבית כשאנחנו לא נמצאים?” אך לא מצאו שום תשובה לשאלתם.
באותו יום הילד הקטן נכנס לחדרו ורצה לשחק עם הרובוט שבנה לעצמו.
“הרובוט נראה משונה” הוא חשב לעצמו, “זכרתי שהוא קטן יותר”.
הילד שיחק ושיחק עד שהגיע הערב והילד הלך לישון.
בבוקר אמא החליטה שהיא רוצה לבדוק מי מסדר אחריהם את הבית, והיא החליטה לשים מצלמות ולפזרן ברחבי הבית.
כשכל המשפחה חזרה לבית באותו היום, שוב הכלים היו נקיים, הכביסה מקופלת והבית מסודר ונקי.
אמא החליטה לבדוק את המצלמות, אולי ככה יוכלו לגלות מי עוזר להם.
כשפתחה אמא את המצלמות נדהמה ממה שראתה ולא האמינה למראה עיניה- הרובוט שהילד שלה בנה הוא זה שמסדר אחריהם מידי יום.
אמא נכנסה לחדר של בנה, ורצתה לבדוק איך יכול להיות שהרובוט זז.
הרימה אותו והסתכלה בכל הכיוונים, אך לא ראתה שום דבר. “איך זה יכול להיות”? היא חשבה לעצמה.
אמא סיפרה לאבא ולבנה על הרובוט המיוחד שמתעורר לחיים בכל פעם כשהם יוצאים מביתם ועוזר להם.
“באמת שמתי לב שמשהו נראה מוזר” אמר הילד בהתלהבות ורץ לראות את הרובוט שבנה.
“רובוט, אתה זה שעוזר לנו בבית? תודה רבה. אתה משמח אותנו מאוד!”.
פתאום הילד שם לב שהרובוט מזיז את ראשו.
הילד התלהב מאוד וביקש מהרובוט שיעשה דבר שטותי וישבור כוס על הרצפה הנקייה.
הרובוט הקשיב לילד, נכנס למטבח, לקח כוס וזרק אותה לרצפה.
הילד ראה זאת, ופתאום שם לב שלאחר מכן הרובוט קטן יותר ממה שהיה לפני. “מאוד מוזר” חשב הילד בליבו. “רובוט, אתה יכול לנקות את שברי הזכוכית ששברת?” שאל הילד.
הרובוט מיד החל במלאכת הניקוי ותוך כדי הילד שם לב שהרובוט גדל.
“אמא, אבא, אתם לא מאמינים! הרובוט שבניתי הוא אמיתי! הוא קם לתחייה! ביקשתי ממנו עכשיו לעשות כל מיני דברים והוא באמת עשה אותם.
וגם שמתי לב לדבר מדהים- כשהוא עושה מעשים טובים הוא גדל וכשהוא עושה שטויות הוא קטן”.
אבא ואמא שמחו כל כך על כך שהילד שלהם בנה דבר כה מיוחד והתלהבו מאוד.
ומאז בכל הימים, הרובוט עוזר למשפחה בכל מה שהם צריכים והם מאושרים מאוד ומודים לבנם החכם על הרובוט שבנה עבורם.
