הייתה ילדה ושמה אנה. היא הייתה ילדה עצובה, כיוון שלא היו לה אבא או אחים, והיא גרה בבית של סבתא שלה.
ביום שקדם ליום הולדתה ה-11, אמא של אנה עבדה בסתר. היא בנתה עבורה רובוט מגניב ומיוחד.
למחרת בבוקר, אנה איחרה ופספסה את האוטובוס. כשהגיעה סוף סוף לכיתה, ליה צחקה לעברה: “נו באמת אנה, שוב איחרת? אולי את צריכה שעון מעורר יותר חזק!”
במהלך השיעור, המורה פנתה אליה: “אנה, את יכולה בבקשה לגשת ללוח ולפתור את התרגיל?” כשאנה קמה, ליה שלחה רגל קדימה והכשילה אותה. אנה נפלה על הרצפה. בהפסקה, ליה חטפה לה את התיק “היי, תחזירי לי אותו” קראה אנה בקול חלש.
בדיוק אז הגיעה נועה ונעמדה מול ליה : “מספיק, ליה! תפסיקי להציק לאנה. זה לא מצחיק אף אחד. תחזירי לה את התיק עכשיו.” ליה החזירה את התיק והלכה משם בכעס.
כשאנה חזרה הביתה, אמא שלה קראה לה בחיוך גדול: “אנה, בואי לכאן רגע! יש לי הפתעה בשבילך לכבוד יום ההולדת.” אנה פתחה את האריזה ועיניה נפערו. “וואו אמא! מה זה?, “זה רובוט שבניתי במיוחד בשבילך,” ענתה אמא. “תראי מה הוא יודע לעשות“! אמא לחצה על כפתור, והרובוט התחיל לעשות סלטות באוויר. אחר כך הוא פתח רמקול קטן והתחיל לשיר ולרקוד. “הוא מדהים!” צחקה אנה. “אני אקרא לו אריאל.”
למחרת, אנה הרגישה אמיצה יותר. היא לקחה את אריאל הרובוט איתה לבית הספר. בהפסקה, כל הילדים התקהלו סביבה. “תראו מה אריאל יודע לעשות!” אמרה אנה בגאווה. אריאל התחיל לרקוד והציג הופעה מרשימה. הילדים מחאו כפיים וקראו: “איזה יופי! אנה, זה הרובוט הכי מגניב שראינו!”
אחר הצהריים, דפיקה נשמעה בדלת. זו הייתה נועה השכנה, והיא החזיקה עוגה גדולה עם נרות. “מזל טוב אנה!” אמרה נועה בחיוך” . הכנתי לך עוגה מיוחדת ליום ההולדת.” “תודה נועה, את חברה ממש טובה,” ענתה אנה בהתרגשות.
אנה עצמה את עיניה וביקשה משאלה בלב. “פווו!” היא כיבתה את הנרות וכולם מחאו כפיים. הן אכלו מהעוגה הטעימה, ואז אנה, נועה ואריאל הרובוט שרו ורקדו יחד בסלון. אנה כבר לא הייתה עצובה בכלל.
