קוראים לי מתן אני כמעט בן שמונה, אני לומד בכיתה ב’ בבית ספר נחלים מודיעים. ביום שישי אחד נסענו לירושלים כל המשפחה לבר מצווה של בן דוד שלי שקוראים לו חנוך. הצטלמנו עם כל המשפחה ופתאום לא הצלחתי להוציא את האוויר מהפה שלי. הרגשתי רע, פחדתי שאני עומד למות. נסענו מהר לבית חולים ששמו “שערי צדק”. בהתחלה הייתי במיון. מייד בדק אותי רופא, הוא בדק איך אני נושם. במיון נתנו לי אינהלציה (זה תרופה שנושמים אותה דרך מסיכה ששמים על האף והפה והתרופה עוזרת לנשום טוב יותר) וגם תרופה במזרק שהייתי צריך לשתות אותה אבל הקאתי. הרופא דקר אותי ביד והכניס לי עירוי בווריד, ונתן לי תרופה דרך העירוי. בהתחלה זה עזר לי קצת, אכלתי מעט מרק וגם אותו הקאתי. הרופא שלח אותי לעשות צילום חזה. כשהייתי במיון הרגשתי לא טוב, היה לי קשה לנשום, להוציא את האוויר. למרות כל התרופות והאינהלציות שקיבלתי עדיין היה לי מאד קשה לנשום. הרופא החליט להעביר אותי לטיפול נמרץ. עליתי לטיפול נמרץ עם הרופא שטיפל בי ועם אמא ודודה שלי. בטיפול נמרץ חיברו אותי למכשיר שבודק את דופק הלב והנשימות שלי. נתנו לי הרבה אינהלציות והרופא החליט להכניס לי עוד עירוי. הרופא ניסה להכניס את העירוי בהתחלה בווריד והוא לא הצליח, הוא ניסה שוב בגב כף היד והפעם הצליח. קיבלתי תרופה נוספת דרך הוריד אבל זה עדיין לא הספיק אז הכניסו לי צינור אוויר לאף ודרכו הזרימו לי אוויר. קיבלתי כל שעה אינהלציה נוספת ואז אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש יותר טוב. הורידו לי לאט לאט את הזרימה דרך הצינור עד שהצלחתי לנשום לבד וגם הורידו את מספר האינהלציות שקיבלתי. בשבת בבוקר הגיע ילד מתנדב שעשה קידוש לכל החולים בטיפול נמרץ. דוד שלי משה בא לבקר אותי והביא לי משחקים, בובות וספר עם סיפורים מצחיקים. בצהריים באו לבקר אותי אחותי עדי, דודה אריאלה (שהחליפה את דודה ציפי) ודוד מוטי. הם הביאו לי סוכריות שאחים שלי שמרו לי מהבר מצווה. כשהייתי בטיפול נמרץ חשבתי איך תמיד נראה לי שקל לנשום אבל פתאום גיליתי שנשימה זה לא דבר פשוט, לא תמיד זה קל.
הייתי שלושה ימים בטיפול נמרץ ואז רצו להעביר אותי למחלקת ילדים, אבל לא היה מקום במחלקה ולכן חיכינו. ביום ראשון בערב העבירו אותי למחלקת ילדים. במחלקת ילדים מאושפזים ילדים שמרגישים טוב. ביום שני רופא בדק אותי והחליט שאפשר לשחרר אותי. רופא ריאות לימד את אמא (ואני הקשבתי) איך משתמשים במשאף. השתחררתי מבית החולים, חזרתי הביתה והתחלתי להשתמש במשאף פעמיים ביום – בבוקר ובלילה. היום אני מרגיש טוב יותר.
