בשנת 1974 ירדה לעולם נשמה מיוחדת.
בשם יוסף משאש שהתברר לימים שיזכה להיות הרב הראשי של חיפה.
מידותיו המיוחדות נראו לעיני כל.
הוא מאוד אהב לכתוב מכתבים בעלי תוכן עמוק ומאיר.
המכתבים היו בולטים באיורים המדוייקים והקדושים שלו כדוגמת המנורה וכלי קודש נוספים
באחד מספריו הגדולים “אוצר המכתבים” כתב על אהבת הבריות שהיא המקור הגדול בעולם
לשמחה ושלום אמיתי .
אחד מתחביביו המיוחדים היה לצייר, לימים התגלה ככשרון גדול.
לרב היתה בת מיוחדת ששאבה את הכשרונות מאביה.
נהגה לעקוב אחרי מעשיו ולהתבונן בו בסקרנות.
התפעלה מציוריו המיוחדים והדיוק שנראה לעין.
ומאוד אהבה את החיבור בין הקודש לחול שאביה היה מנגיש לכל.
באחד הימים התחילה ביתו פשוט לכתוב שירים והפכה למשוררת מצליחה .
הרב היה ידוע כמקפיד בבחירת שם לילדיו עם משמעות .
ולביתו הסקרנית והמוכשרת קראו חושן .
וכשמה כן היא מאירה ומיוחדת .
לימים קראה אביה לחדרו ואמר לה בתי לא סתם הוא שמך.
והסביר לה בעינים דומעות שהחושן היה שייך לכהן הגדול.
ואחד התפקידים של הכהן הגדול היה לטהר ולהאיר את ישראל .
זה בדיוק כמו האור שיוצא ממך ויאיר לעולם
ולכן אני חושב שיש לך תפקיד חשוב מאוד בעולם.
ליצור אהבה ואחווה שלום ורעות בין הבריות .
ולגרום לקירוב לבורא עולם מתוך תמימות ושמחה.
צאי לדרך בתי היקרה ונזכה לראות את הגאולה במהרה.
