בחורף 1913, כשהייתי בן 7, פגשתי את הרב קוק.
קוראים לי יהונתן, וגרתי ברחוב הראשי במושבה זיכרון יעקב. לאבא שלי קוראים שאול והוא היה חקלאי והוא אחד מהתושבים הוותיקים במושבה והיה חבר בוועד שלה.
באותו חורף, הרב קוק ועוד רבנים חשובים הגיעו בעגלה למושבה שלנו. התרגשתי מאוד והייתי מופתע. ואז התחיל הסיפור שאני רוצה לספר לכם.
הרב קוק ועוד כמה רבנים טיילו במושבה ואז ראו את בית הכנסת הגדול שלנו ולא הסכימו להשתמש בו. אתם שואלים למה? הרבנים חשבו שהבמה של הבית כנסת הייתה קרובה מדי לארון הקודש ולא הסכימו להתפלל שם. החלוצים ואבא שלי טענו שאפשר להשתמש בו.
אני הייתי רגיל להתפלל בבית כנסת ולא הבנתי למה הם לא הסכימו להתפלל שם. הלכתי לאכסנייה שלהם, חיפשתי את הרב קוק וכשמצאתי אותו שאלתי אותו: “כבוד הרב, למה אסור להשתמש בבית הכנסת? אנחנו מתפללים שם כל הזמן” והוא ענה לי “בגלל שהבמה קרובה מדי לארון הקודש”. שאלתי אותו: “מה זה משנה?” הרב ענה: בגלל שזה כמו בכנסיה. תבין ילד יקר, אנחנו מאמינים בה’, אנחנו צריכים לדבוק בתורתו ולא להיות דומים לאחרים”.
כשחזרתי הביתה חשבתי על מה שהרב אמר והייתי עצוב. זה היה הבית כנסת שלי וכבר הכרתי בו כמה חברים, ועכשיו הרב אמר שאי אפשר להתפלל בבית כנסת. לא ידעתי מה תושבי המושבה יעשו? איפה הם יתפללו? ואיפה הרבנים יתפללו.
ואז הודיעו הרב קוק ויתר הרבנים שהרבנים לא יכנסו לבית הכנסת והם מתכוונים להתפלל באכסנייה.
חברי וועד המושבה הזמינו את הרבנים לישיבה מיוחדת וניסו לפתור את המקרה. מצד אחד הרבנים אומרים שאסור להתפלל בבית כנסת וצריך להזיז את הבמה. ומצד שני חברי המושבה אומרים שהם יכולים להזיז את הבמה אבל זה יקח זמן. הרבנים לא מוכנים להיכנס לבית כנסת עד שזה יסודר.
ערב שבת הגיע והרבנים הגיעו לבדוק אם כבר הזיזו את הבמה. הרבנים גילו שהבמה עדיין במקומה והם החליטו לחזור ולהתפלל באכסנייה.
יתר המתפללים הגיעו לבית הכנסת והם רואים שהרבנים אינם בבית כנסת. הם התלבטו מה לעשות הרי שבת כבר נכנסה, אי אפשר לתקן את הבמה עכשיו.
ואז הם הבינו שכולם צריכים להתפלל יחד עם הרבנים באכסנייה. הם לקחו איתם סידורים, וצעדו אל האכסניה כדי להתפלל עם הרבנים תפילת ערבית של שבת.
בבוקר השבת, הגיע גבאי בית הכנסת והכריז בפני הרבנים שבמוצאי שבת יפרקו את הבמה, וביקש מהם לבוא לבית הכנסת ולהתפלל בו יחד עם הציבור את תפילות השבת. הרבנים התייעצו ביניהם ובגלל ההבטחה שניתנה הם הסכימו. את תפילת שחרית מוסף ומנחה וערבית התפללו הרבנים בבית הכנסת יחד עם כל תושבי המושבה.
מיד בצאת השבת, חברי ועד המושבה, תיקנו את הבמה והזיזו אותה למקום הנכון.
מאז הבמה נמצאת באמצע הבית כנסת ואני למדתי שחשוב שנשמור על תורת ה’ ועל הדברים המיוחדים בה, וחשוב גם להשתדל ולהתפלל ביחד ולהיות מאוחדים.
