פעם אחת היה ילד בשם נדב יצחק. כל החיים של נדב יצחק הוא רצה להיות רב גדול מאוד. אבל הוא לא מבין איך כל הרבנים בעולם יכולים ללמוד תורה יומם ולילה. אז יום אחד נדב יצחק הלך לרב מרדכי אליהו, שאמר לו: ״נדב יקירי, אי אפשר סתם להפוך לרב. תמיד צריך ללמוד תורה.״ ״אני יודע! אבל איך לומדים בלי הפסקה?״ שאל נדב. ״אה, שאלה מצוינת! בוא נגיד שאתה לומד תורה, ואמא שלך מבקשת ממך לסדר את השולחן בשביל ארוחת צהריים. אז אתה לא אומר, ׳לא אני לומד תורה.׳ אתה אומר ׳כן בשמחה!׳ כי להקשיב להורים זוהי המצווה הכי גדולה בתורה. אבל אם חברים שלך אומרים ‘יצא סרט חדש, רוצה ללכת?’” אמר הרב. ״אה! אני יודע” אמר נדב יצחק ”אני צריך להגיד לא!” ”האמת שאתה יכול להגיד כן! אבל תביא את איתך ספר שתספיק ללמוד בדרך.” אמר הרב.
נדב יצחק הקשיב לרב מרדכי אליהו. כשהוא הגיע הביתה הוא התחיל ללמוד תורה. אבל נדב גם חלם ללכת לאקווה כיף, שזה פארק שעשועים מעל הכנרת ומאוד מגניב! יום אחד החברים של נדב דפקו לו בדלת ושאלו אותו אם הוא רוצה לבוא איתם. נדב יצחק חשב מה לעשות, והיה לו רעיון – הוא ייקח איתו את הספר בשקית שלא ירטב. אבל נדב לא ידע שהספר הזה הוא ספר מיוחד, לא סתם ספר רגיל… הוא הניח את הספר ליד החפצים שלו והלך לשחק עם החברים. בן אדם אחד עבר ליד הספר, הוא הסתכל על הספר ונזכר שהספר הזה עבר מדור לדור אצל הרבנים במשפחה שלו. הוא הסתכל מסביב ולא היה אף אחד, לקח את הספר וברח משם! אחרי שעה וחצי חזרו נדב והחברים שלו מהמים העמוקים והמתנפחים. נדב הלך לקחת את הספר שלו, הוא חזר למקום שבו הוא שם את הספר וראה שהספר לא שם! נדב התחיל להשתגע! הוא חפש בכל מקום, אפילו בשירותים של הבנים, וגם ביקש שמישהי תחפש אצל הבנות, הוא גם חזר למים לחפש שם.
אחרי שעה של חיפושים כולם היו מתוסכלים וחזרו הביתה. נדב יצחק היה עצוב ומבואס אבל לא הרשה לעצמו להיות מדוכא. נדב בקש מאבא שלו ללכת לטייל קצת ואבא הסכים. כשהוא היה בדרך לגן השעשועים, מה ראו עיניו אם לא בן אדם נושא את הספר שלו! הוא ניגש אליו ושאל: ״סליחה, מאיפה קבלת את הספר הזה?!״ האיש עצר ואמר לו ״רגע, איך קוראים לך?״ ״אני נדב יצחק!״ ענה. ״מה! באמת?״ שאל האיש, ״כן באמת…״ אמר נדב. האיש אמר לו: ״במקרה, אבא שלך שלמה יצחק, מוורשה?״ ״נכון,״ אמר נדב, ״איך ידעת?״, ״כי אתה דומה לו בדיוק״ אמר האיש ששמו היה דוד, והמשיך, ״אני ואבא שלך תאומים. נולדנו בוורשה, בפולין, בתקופת השואה אבל נפרדנו כשהיינו בני 10 וגדלנו אצל משפחות נפרדות, ומאז לא ידעתי איפה הוא ואם הוא אפילו בחיים!״. ״אני לא מאמין!״ אמר נדב ״אבל למה לקחת לי את הספר?״, ״לא ידעתי שזה שלך!״ ענה דוד, ״הספר הזה עבר מדור לדור במשפחה שלנו, וכשראיתי אתו פשוט מונח שם רציתי להגן עליו ולקחתי אותו, אבל הנה, זה שלך.״ֿ
וככה שלמה אבא של נדב ואח שלו דוד התאחדו מחדש. וגם נדב אחרי כמה שנים של לימוד תורה, הפך להיות הרב נדב יצחק, רב גדול מאוד.
