ביום שמשי הילדים, יוסי, בנימין ויונתן, שיחקו כדורגל במגרש.
תוך כדי שהם משחקים הגיע שלומקל’ה. שלומקל’ה היה ילד חכם וטוב, אבל הוא היה יותר מדי טוב בכדורגל והילדים פחדו להפסיד לו.
שלומקל’ה ניגש אל חבריו ושאל אותם אם הוא יכול להשתתף במשחק הכדורגל.
יוסי לא רצה להפסיד ואמר: אנחנו רוצים לשחק שניים מול שוער ואנחנו בדיוק שלושה.
גם בנימין פחד להפסיד, אבל גם לא רצה להעליב את שלומקל’ה, אז הוא התלבט מאוד ובסוף אמר: אני צריך עוד מעט ללכת ואנחנו צריכים לסיים את הטורניר.
שלומקל’ה היה עצוב.
רק יונתן אמר: אני אשמח שתשחק איתנו!
יונתן הזכיר לחבריו מה שהם למדו מהרב מרדכי אליהו, שצריך לכבד כל אחד ולא לפגוע בחברים.
החברים הבינו את מה שאמר יונתן ואז הם הכניסו גם את שלומקל’ה למשחק.
המשחק היה משחק מאוד טוב והיה להם מאוד כיף לשחק עם שלומקל’ה והם אפילו למדו ממנו כמה דברים.
הם גם למדו לשתף ילדים אחרים.
