בס”ד
הרב מרדכי אליהו
כ”א באדר א’ עיר ירושלים נולד תינוק מתוק ויפה טוהר
הוריו קראו לו מרדכי.
והודו לה’ על חלום שהתגשם.
מרדכי דבק בתורה אותה כה אהב, הוא הקדיש את כל כוחותיו ללמוד עוד ועוד, תורה שבעל פה ותורה שבכתב.
כשהיה מרדכי בן 11 אסון קרה במשפחה האב רבי סלמן חלה ונפטר , והמשפחה נותרה בלי אב מפרנס וללא תמיכה ועזרה והיתחילוה לחוות חיי עני. מרדכי ניסה ללכת לעבוד, אך בגלל שהיה חכם שלחו אותו ללמוד.
בגיל 15 אסף אליו קבוצת נערים שהסתובבו ברחוב, הוא למד אותם תורה ובסיום כל לימוד אמר דיברי מתיקה.
בגיל17 סיים הרב את הש”ס בפעם הראשונה.
בגיל 19 פרצה מלחמת העצמאות ואת ירושלים חצו.
בשנת תשי”ג התחתן הרב עם צביה, היא הייתה אישה צדיקה גדולה.
הרב למד בישיבת “פורת יוסף” וגם למד אצל הרב יצחק ניסים, שם קיבל הסמכה לרבנות ומשם יצא ללמד, תוך כדי למד להיות דין, ובמשך 40 שנים היה דיין.
בשנת תשמ”ג ניבחר להיות הרב הראשי
הרב דאג לכול העדות נסע לתת דרשות ולמסור שעורים.
על שלחנו היו הרבה ספרים היה נעזר בהם להכין שיעורים, ספר אחד היה תמיד על שלחנו של הרב, זהו ספר מסילת ישרים.
את המילה “הלכה” הרב פרש כמו “הליכה”, הולכים לאור ההלכה וחיים אותה בכל רגע כולם. הרב היה בקיה גדול בהלכות שבת, יום טוב ויום חול. כמו כן ידע הלכות כשרות. תמיד היה מדריך כל תלמיד ותלמיד.
הרב התייחס לחול הדם בכבוד לגדולים ולקטנים, הוא היה ממש זהיר לא לפגע וכן להקשיב, לברך, לעודד, לחזק ועל שאלות להשיב.
בזמן שהרב היה חולה היה נח רק חמש דקות. הרב היה מתפלל כל בוקר עם נץ החמה, לאחר התפילה זהו זמן שהוא מדבר עם אנשים ולא ממהר.
כשהיה מורה היה נישאר בכיתה גם בהפסקה כדי לשוחח עם תלמידים או ללמוד משניות. כשהיה בוחן תלמדים נתן ניקוד גם על ההשקעה ולא רק על תשובה נכונה, אם תלמיד התבלבל ולא זכר הרב היה רומז לו כדי שידע ויתחזק אצלו הבטחון העצמי. כשתלמיד ענה הוא פרגן כך הוא נהג עם תלמידיו בנעם ובעדינות וגרם להם לאהב את התורה וללמוד בכול הזדמנות.
בכול בוקר התפלל תפילה לריבון העולמים שיזכה לדון בטהרת הלב באמת ובתמים ואכן הרב היתפלל ונענה.
לאחר ראש השנה עבר למטע אתרוגים לבחור אתרוג מהודר, הוא היה בוחן את האתרוג עוד שהיה מחובר לאץ כדי לא לגרום הפסד.
לרב היתה טביעת עין מיוחדת ואחד העיסוכם החביבים עליו ביותר הוא לעזור לקראת חג סוכות לכול אדם ולכל סוחר לקנות אתרוג.
לפעמים רבנים היגעו עם אתרוגים עבור כול קהילתם והרב היה יושב וממין אותם בסבלנות.
הרב ידע להגדיר את האתרוג לפיה האדם שיהיה מרוצה. כול תשובה ניתנה מתוך מחשבה איך לומר כול דבר בצורה שתישמע ותיתן תיכבה.
לרב היה נהג שהיה מסיע אותו ממקום למקום שיגיע בזמן, מידה נוספת שהיתה לרב היא לדון לכף סחות כול אדם בכול מצב.
הרב מעת בשעות שנה ואת כול זמנוה עבור אחרים פינה.
הרב ישב בלשכתו במשך היום כשחזר לביתו בשעת ליל מאוחרת חיכו לו אנשים והיתחילה עוד משמרת רק לפנות בוקר הרב הלך לישון מעט.
כולנו רואים לפעמים ילד בוכה אצל הרב זה לא היה דבר כזה הוא מיד ניגש וניסה לעזור ולא אמר “אני רב גדול זה לא תפקידי”.
זהו אביהם של ישראל
מרן הרב מרדכי אליהו זצוק”ל.
