זה היה ביום רביעי ט’ סיון, היום הקבוע בו חנה הולכת לבית של סבא וסבתא שלה.
יום רביעי זה היה כמו כל יום רביעי אחר.
כאשר חנה היגיעה לביתם של סבא וסבתא שלה, חיכתה לה ארוחה חמה.
לאחר שסימה את הארוחה, היא בירכה.
היא הלכה להתיישב על הספה, וסבא שלה התיישב לידה ואמר:” את יודעת שהיום פטירת הרב יעקב מאיר זצ”ל?”
“כן למדנו עליו בבית הספר היום.” ענתה חנה.
“לספר לך סיפור עליו?” שאל סבא.
“כן, אשמח מאוד.” אמרה חנה.
“הרב אהב מאוד את השבת.
ביום שישי אחד נכנס שכנו של הרב ואמר: “הרב, בשבת שעברה ראיתי את חנותו של גבריאל פתוחה.
לדעתי כנראה שגם בשבת זו הוא מתכוון לפתוח את חנותו כמו כל יום רגיל .”
“מה את חושבת עשה הרב ?”שאל הסבא
“אינני יודעת, מה הוא עשה?” שאלה חנה
“בשבת, כאשר הוא לבוש בגדי שבת יצא הרב מביתו לעבר חנותו של גבריאל, כשבידו כיסא קטן וגמרא קטנה.
הרב הניח את הכיסא ליד פתח החנות והחל ללמוד.
כשראה גבריאל, בעלו של החנות את הרב חכה ְ שעה אולי ילך הרב לביתו שעתיים… שלוש…
אבל הרב לא הלך לביתו.
כעבור כמה שעות אמר גבריאל לרב:” הרב הינך יכול לחזור לביתך אני לא אפתח את חנותי בעוד שום שבת אחרת. בלי צעקות ואיומים לימדת אותי על ערכה של השבת.”
“זה היה סיפור יפה, חנה?” שאל סבא.
“כן, סיפור יפה מאוד” אמרה חנה.
“חנה, את צריכה כבר ללכת” אמרה סבתא שלה.
“טוב, סבא, תודה על הסיפור הנפלא” אמרה חנה.
למחרת, בבית הספר בשיעור השני שיעור גדולי ישראל.. “ובנות, אני מבקשת שתכתבו סיפור שמבוסס על סיפור על הרב יעקב מאיר ותתנו לי. אפשר להגיש עד שבוע הבא” אמרה המורה.
“אתמול שמעתי סיפור מסבא שלי לדעתי אעשה את הסיפור הזה” אמרה חנה.
