הרב הרצוג
היה זה יום שמשי, טיילתי לתומי ביער, פתאום שמעתי משהו מרשרש בשיחים לידי, קפצתי אחורה בבהלה, ואז ראיתי מה זה היה – שועל קטן וזהוב. נשמתי לרווחה ונבהלתי שוכב שהוא החל לדבר ופנה אלי: “רוצה שאני יראה לך משהו מיוחד?” התחלתי לברוח בחזרה לביתי בבהלה. אחרי בערך שתי דקות, אני רואה אותו שוב מולי. התפלאתי, איך הוא עקף אותי? הוא אמר לי, כאילו קרא את מחשבותי, “אם אתה מתפלא איך עקפתי אותך אז אני אגלה לך- יש לי יכולות שאין לשועל רגיל. אני אשאל אותך פעם אחרונה, אולי אתה מסכים בכל זאת לבוא איתי?” לבסוף הסכמתי. הוא החל ללכת ללב היער ואני הולך אחריו. לאט, לאט השביל נעלם ולא היה לי מושג איך אחזור לביתי אבל, החלטתי למרות חששותי להמשיך ללכת איתו. לאחר זמן מועט הוא עצר ואמר: “הגענו”. הסתכלתי לצדדיי ולא ראיתי דבר. שאלתיו “לאיפה הגענו?” הוא ענה לי –למנהרה. אחרי שהבנתי שזו מנהרה התחלתי לרעוד, ואז השועל נכנס למנהרה בריצה קלה. נכנסתי אחריו כי חששתי שאם אני אתן לו ללכת לבדי לא אצליח לחזור לביתי. היו במנהרה חמש עשרה מדרגות ואז חלל גדול שבסופו שער מוזהב שנראה כאילו חוצץ בין היקום הזה ליקום אחר. ואז, שמתי לב שמעליו יש שלט שכתוב עליו באותיות כסופות “הרב הרצוג”. בהתחלה לא הסכמתי להיכנס אליו אבל לבסוף השועל הצליח לשכנע אותי. נכנסתי ואז ראיתי את הרב הרצוג משוחח עם אישה. השועל אמר לי שכינויה הוא “אם המנזר”. ושכדאי לי להקשיב, כי זה סיפור אמיתי ומרתק. הקשבתי לעצתו של השועל, והאזנתי לרב הרצוג. הוא ביקש מאם המנזר לקחת את הילדים היהודים שהופקדו בידי הוריהם בגלל מאורעות השואה. היא הסכימה אבל, “אין פה אף אחד יהודי אם היה לנו אחד כזה שהיתי יודעת אליו הייתי אומרת לך” הוא ענה: “בסדר” אבל, בתנאי שהיא תכנס את כל הילדים באולם אחד. אחרי שכל הילדים התכנסו באולם הרב הרצוג עלה לבמה ואמר: ”שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. מיד אחרי זה, עשרות ילדים קמו ורצו לבמה כשהם צועקים “אבא, אמא” כשחלקם מתייפחים ללא שליטה. למרות שילדים מעטים זכרו במעורפל את ילדותם הישנה את מה שאמרו עם הוריהם לילה, לילה לפני השינה. כעבור שניה, נשאבתי למערבולת וחזרתי לחלל הגדול שהייתי בו קודם. השועל שאל אותי אם נהניתי ואם אני רוצה שהוא יראה לי את הדרך? עניתי לו “כן, אני אשמח”. הוא החל ללכת ואני אחריו עד שהגענו לאיפה שהוא פגש אותי. ואז אמר לי להתראות, קפץ לשיחים ונעלם. כשהגעתי לביתי רשמתי הכל על פתק כי ידעתי שכשאני יקום בבוקר אני יהיה בטוח שזה היה רק חלום, ורק אז הלכתי לישון. כשקמתי בבוקר, הלכתי לאיפה שהחבאתי את הפתק בטוח. אבל, הפתק שלי לא היה שם. היה שם פתק אחר מקופל לארבע. פתחתי אותו והיה כתוב בו: “אם אתה רוצה לפגוש אותי שוב תבוא לשם בעוד שנה, מהשועל”. ועכשיו אני מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה.
