הרב אליהו

מתי שהרב אליהו היה חולה, הוא לפעמים רצה לנוח. לפני שהוא רצה לנוח הוא אמר לעוזרים שלו להעיר אותו אחרי חמש דקות ואין ויכוח. תמיד העוזרים שלו ניסו לשכנע אותו לישון קצת יותר אבל הרב אליהו היה מתעקש ולא מוותר. “אתם יודעים כמה אפשר ללמוד בחמש דקות ולהספיק? לא אבזבז אותן!” אמר הרב “חמש דקות מנוחה זה מספיק”. הרב היה מתפלל כל בוקר בנץ החמה. לא היה משנה כמה שעות הוא ישן באותה יממה, הוא היה מוכן בזמן ומתפלל בכוונה במניין. פעם אחת מישהו שמע שאפשר לדבר עם הרב כי אחרי התפילה זה הזמן הפנוי שהרב אליהו לא ממהר. הרב אליהו הגיע ונדהם לראות כמה אנשים חיכו בשבילו. הרב אליהו עונה אחד אחרי השני, מתי שעדיין לא היה שש בבוקר! כשרוב העולם עדין היו ישנים. רק בסביבות שבע עלה לביתו אבל גם שם המתינו אנשים לקראתו. חלק הגיעו בעצמם, חלק התקשרו, וכלם זכו ליחס בלי כעס ובלי לחץ. הרב רשם לתפילה שמות ונתן עצה טובה. את כוס השתיה הראשונה שלו שתה בשלוה רק מאוחר יותר. מה שאנחנו לומדים מן הסיפור הוא שלא כדאי לבזבז זמן.