רציתי קודם לספר קצת על הרבנית.
הרבנית שרה הרצוג ז”ל נולדה ברוסיה ועברה לגור בסקוטלנד. אחר כך התחתנה עם הרב יצחק זצוק”ל שהיה הרב של אירלנד. בשנת 1936 נבחר בעלה לרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל והם עלו לארץ.
היא עזרה לגייס כספים לבניין חדש לבית חולים “עזרת נשים” ואחרי שנפטרה קראו לבית החולים “הרצוג” של שמה. (וויקיפדיה)
– – – – – – –
הרבנית שרה הרצוג הלכה לעיתים קרובות לבית חולים כדי לבקר חולים יחד עם בעלה, הרב יצחק, שהיה מברך אותם שיהיו בריאים. היא שמה לב שהבניין הרוס ולא במצב הכי חדש והיו חסרים בו דברים.
באחד הפעמים כשחזרו מהביקור, הרבנית שרה דיברה עם בעלה וחשבה שאולי אפשר להקים מרכז שעוזר לאנשים חולים. הוא אמר “זה רעיון מצוין אבל יש בעיה כי צריך כסף כדי להקים את זה וגם אנחנו צריכים כסף כדי להתקיים”.
הם לא ידעו מה לעשות. ואז לרבנית היה רעיון: אולי הם יכולים לשאול אנשים ולבקש מהם כסף כדי לבנות מרכז רפואי.
היא הלכה קודם כל לשכנה. “האם תוכלי לתרום לי קצת כסף כדי להקים מרכז רפואי?” והשכנה אמרה: “כן, אבל כמה כסף את צריכה?”
שרה אמרה לה “כמה שאת יכולה להביא לי”. והשכנה הביאה לה חמישים דולר.
שרה הלכה לכל השכונה כדי לראות אם מישהו רוצה לתרום כסף והיא אמרה למי שלא רצה לתרום כסף: “אתם לא חייבים אבל זה יהיה מצווה אם תתרמו את הכסף”!
עדיין היו חסרים לה אלפיים דולר. היא ממש רצתה להקים את המרכז הרפואי אז היא חשבה על רעיון ומצאה פתרון.
היא החליטה להכין דוכן עם המון דברים שאפשר לקנות, המון דברים מהבית שלה שאפשר לקנות ממנה וגם ניסתה לצאת מחוץ לעיר למצוא עוד תורמים.
היא עמדה בדוכן ואמרה: “אם תקנו מהדברים האלה, גם יהיה לכם, וגם אתם תזכו למצווה!”
הגיעה לדוכן ילדה עם תלתלים שחורים. קראו לה תמרה. היא עברה במקרה. הרבנית שאלה אם היא רוצה לקנות משהו והיא אמרה “אני לא יכולה, בגלל שאני צריכה לחזור הביתה מהר, בעוד חצי שעה, ולוקח לי כמעט חצי שעה להגיע”.
שאלה הרבנית: “האם יש לך כסף כדי לקנות מהדוכן שלי? יש לי כל מיני דברים. תמרה אמרה: כן יש לי כסף ואשמח לקבל את הבובה של החתול עם העיניים עם הנצנצים”.
הרבנית הרצוג אמרה שזה עולה 10 שקלים. תמרה הסכימה והביאה לרבנית 10 שקלים והיא קיבלה את החתול.
הרבנית אמרה לתמרה: “אני אקח את הכסף שלך כדי לבנות את המרכז הרפואי החדש, ואם את רוצה, את יכולה לבוא ולבקר שמה”.
לאחר שנה, הרבנית הרצוג סיימה לבנות את הבניין והיא עדיין הייתה צריכה עזרה לארגן את החדרים ואת כל מה שהיה צריך במרכז הרפואי.
תמרה ראתה שסיימו לבנות את בית החולים והיא הלכה ישר לראות אותו. הרבנית עמדה בחוץ וראתה את תמרה. היא שאלה אותה: “קוראים לך תמרה? פגשתי אותך לפני שנה כשקנית את הבובה!” “נכון, זו אני!” אמרה תמרה. “קניתי אצלך בדוכן”. הרבנית הרצוג שאלה אותה: “תוכלי לעזור לי להכניס דברים לבית החולים ולסדר אותו?” ענתה תמרה: “כן, אבל יש לי רק שעתיים עד שאני צריכה לחזור הביתה”.
תמרה עזרה לרבנית להכניס את כל המיטות ואת כל המכשירים. היא אמרה לרבנית “יש לי עוד רבע שעה” והרבנית אמרה לה: “אם תרצי, תוכלי לעזור לי לפרסם את בית החולים כדי שכולם ידעו שיש בית חולים חדש, וכדי שיגיעו עוד עובדים בנוסף לרופאים שכבר עובדים כאן. ואם את רוצה את יכולה לבוא איתי ונקנה אוכל לחולים”.
לפני שתמרה הלכה, הרבנית אמרה לה: “את זכית במלא מצוות. בזכות העזרה שלך לחולים”.
תמרה חיפשה בכיס שלה והוציאה מטבע כסוף ונתנה אותו לרבנית למזכרת.
