הרבי אמר
כתבה: אפרת ספירו ו’2 דרכי נעם קצרין
נכנסתי הביתה, אחרי בית ספר. אמא ואבא לא היו בסלון רצתי מחדר לחדר ולבסוף פרצתי לחדר אורחים. הורי היו שם עם שני חרדים, הם דברו בשקט והשתתקו כאשר נכנסתי. הם השתהו שנייה ואז אמי אמרה “היה נחמד מאוד לפגוש אתכם, תודה שבאתם” החרדים נפרדו מהורי בהרבה לחישות ויצאו.
“מה קרה?” שאלתי, אמי ענתה: “אספר לך אחרי האוכל”. אני בת יחידה אז לא כזה קשה לארגן את השולחן ותוך 3 דק’ ישבנו לאכול. “נווו?” דחקתי, “איך היה בבית ספר?” אמא נסתה לשנות נושא. זרמתי איתה- “הבנות דברו על הבת מצווה שלהן” שלי עוד חודש ואני לא מצליחה להחליט על שום דבר. השפלתי את ראשי ואמי לטפה אותו בעדינות “מה עוד?”, “יש איזה 6 בנות מתל אביב שהחליטו להתנצר” והוספתי- “אפשר בבקשה שתסבירו לי מה קורה?!”. אמי לקחה נשימה עמוקה ואמרה: “קבלת מכתב”. – “ממי?”. -“מרבי יוסף משאש “. “מה?! הוא לא מת לפני 50 שנה?” כן, אבל הוא השאיר פתק צוואה שיהיה מותר לפתוח רק אחרי 50 שנה ושמך כתוב עליו”. היא הביאה לי את המכתב, בראש המכתב היה כתוב: “נא לפתוח בב’ כסליו תשפ”ד” –היום. התחלתי לקרוא:
להללי ציון הי”ו
ברצוני לשלוח אותך לשליחות, ביודעי שאם מישהו יצליח, זאת את.
דברי עם 6 המבולבלות, שני את דעתן, והחזירי אותן בתשובה.
אני סמוך ובטוח שתצליחי
בשם ה’ תעשי ותצליחי
הרב יוסף משאש
נ”ב
אל תפחדי ואל תתכונני
“טוב” אמרתי בפשטות. “מה?!” אמרו הורי. “כן, זורמת”. -“בטוח?” “כן זה יהיה המסע בת מצווה שלי”. “או מסע התנצרות…” מלמלה אמא והלכה לדבר בטלפון עם זוג החרדים שהיו אצלינו.
נקבע ששבוע הבא אפגוש אותן, בתל אביב. השבוע טס והיום הגיע. חשבתי מה ללבוש ובסוף בחרתי טי-שרט וחצאית ג’ינס. כעבור שעה הגענו, אמי נישקה אותי ואמרה: “תזכרי את הלקח שלי”. אמי יתומה, אינה יודעת מי הוריה. היא, ממש כמו אותן בנות, רצתה להתנצר אבל בלילה לפני שבקשה מהכומר, היא פגשה את אימה בלילה בחלום והיא השביעה אותה לא להתנצר. איפה שהייתה אמורה להיפגש עם הכומר נפל טיל למחרת…
נכנסתי לאולם, ראיתי שם 6 בנות, בגילאי 10 ומטה. כולן עם סוודר וכובע שחור. “אנחנו לא נשתכנע, לא משנה מ’שתגידי!” אמרה הילדה הגבוהה. הבנתי שהיא המנהיגה כך שאני צריכה לשכנע אותה וכולן יחזרו איתה. “אוקי” אמרתי ברוגע “איך קוראים לכן?” “שירה”, נויה”, “מילה”, “תהל”, “ליה”, “ג’וליה”, “שלום, אני הללי ציון” ג’וליה-המנהיגה גיחכה, התעלמתי. “אשמח שתספרו לי את הסיפור שלכן” זה נראה כאילו זה פתח בה משהו וישר התחילה לספר: “אני ונויה אחיות, ההורים זרקו אותנו לרחוב כשהיינו בנות 5 ו3. נשות מנזר אחד אספו אותנו, שם נפגשנו כולנו, כל אחת והסיפור שלה” פשוט התחלתי לבכות. גם הן התחילו לבכות. תוך כדי בכי דברנו על הכל על פחדים דאגות חרדות ספרתי להם דברים טובים על היהדות והם דברים רעים, עשינו תחרות- מי תמצא יותר דברים.. אני נצחתי ולבסוף כשיצאנו משם הן החליטו לתת ליהדות הזדמנות שנייה ואני יצאתי כשידעתי שקרה לי משהו של פעם בחיים
כשחזרנו הביתה חיכה לי מכתב
להללי ציון
ידעתי שתצליחי! גאה בך מאוד, אני מברך אותך שתמשיכי להאיר את העולם
ושתהיה לך בת מצווה נפלאה
הרב יוסף משאש
נ”ב תגידי לאמך שאמה זאת מירב עמיר נכדתי.
