הייתה אי פעם ילדה שקראו לה תמר.
תמר הייתה ילדה שמחה ומאושרת בסך הכול, אבל היא חיכתה לקשת.
יום אחד תמר ראתה קשת בענן והיא שמחה מאד, אבל הקשת הייתה קטנה.
עבר יום ועוד יום, וכך חלפו הימים ואט אט הקשת גדלה וגדלה… עד שהקשת הקטנה הפכה לקשת מאוד מאוד מאוד גדולה. כך גם תמר, גדלה ונהייתה ילדה גדולה.
עברו השנים ותמר התחתנה ונולדו לה שני ילדים, גם הקשת גדלה, והפכה לגשת גדולה מאד, יותר מדיי גדולה.
הילדים של תמר גם הם גדלו, ויום אחד תמר שמה לב שהקשת נעלמה!
היא חשבה לעצמה, היה לי כיף שהקשת הייתה איתי אבל אני כבר לא זקוקה לה, הילדים שלי הם הקשת שלי.
