הקרקס

לפני שנים רבות, עמד לו קרקס נטוש ומכוער. לא היה בו שום דבר, לא היה בו מתקנים, לא היו בו אביזרים, פשוט לא היה בו כלום. אנשים היו עוברים ליד הקרקס ונהיו עצובים. בגלל שכמה שנים לפני כן, הורים וילדים אהבו מאוד את הקרקס הזה, אנשים מכל הארץ הגיעו לקרקס, כמעט כל יום. הם ממש אהבו את התפאורה היפה, והם אהבו את השחקנים היפים, ואת המופעים היפים. אבל היום אין קרקס, ילדים והורים היו עצובים מאוד מאוד.

יום אחד ילדה ואחיה עברו ליד הקרקס. לילדה קראו נועה ולילד יונתן. הם ראו את הקרקס וגם היו עצובים. נועה אמרה לאחיה: אנחנו לא הולכים מפה עד שהקרקס חדש. אנחנו הולכים לעשות כמה דברים בקרקס הזה. בוא נראה מה המצב בפנים, אמרה נועה.

הם נכנסו לתוך הקרקס, והם ראו את כל הדברים שיש בתוכו, הם ראו את המיתקנים השבורים.

יונתן אמר: אבל איך אפשר לסדר אותו? כל הדברים פה שבורים. יקח לנו מלא זמן להקים אותו מחדש ויהיה לנו מאוד קשה. בואי נלך מפה.

אבל נועה אמרה: חכה, יונתן! בוא תיראה מה יש כאן! יש כאן קופסה יפה!

טוב, זה לא כל כך מעניין, אמר יונתן, וגם יש עליה מלא אבק.

אבל נועה היתה סקרנית לדעת מה יש בתוכה. הם פתחו את הקופסה ואור חזק האיר את כל הקרקס.

יונתן שאל את נועה: מה זה האור הזה?

אני לא יודעת יונתן, אמרה נועה, היא ראתה את מה שיש בתוכה וזו היתה טבעת יפה.

נועה קראה ליונתן: בוא תראה מה יש בתוך הקופסה. יונתן התקרב וראה את הטבעת.

נועה אמרה: זו טבעת יפה ומנצנצת ומצופה ביהלומים.

אבל מה הטבעת הזו עושה פה? שאל יונתן.

אני לא יודעת, ענתה נועה. כנראה הטבעת הזו הייתה בתקופה שהקרקס הזה היה יפה ולא היה שבור.

אבל מה הם היו עושים עם הטבעת הזו? שאל יונתן.

אני חושבת שזו טבעת קסמים, שהם היו עושים איתה כישופים שאף אחד לא היה יכול לעשות.

אבל למה הם השאירו את הטבעת הזו פה בקרקס הנטוש והמכוער? שאל יונתן.

אני לא יודעת למה הם השאירו פה את הטבעת, אמרה נועה. אני חושבת שמי שנוגע בה יקרה לו משהו לא נעים.

כמו מה? שאל יונתן

אני חושבת שמי שנוגע בה יהפוך לצפרדע, אמרה נועה.

הם עזבו בצד את הטבעת והתחילו לסדר ולבנות את הקרקס. בוא תעזור לי לבנות את המתקנים, אמרה נועה.

כשהגיע הלילה הם חזרו הביתה והלכו לישון. למחרת הם קמו מוקדם ומיד הלכו לקרקס כדי להמשיך את העבודה. וכל יום הם היו מגיעים כדי לבנות את המתקנים, לסדר, לנקות ולצבוע את הקרקס. אבל זה היה הרבה עבודה והם התקדמו ממש לאט.

יום אחד, כשהם הגיעו לקרקס כדי לסדר, הם נזכרו בטבעת ורצו לראות מה קורה אם נוגעים בה. נועה נגעה ראשונה בטבעת ופתאום גילתה שהיא יכלה לעשות כישופים וקסמים. גם יונתן רצה את הכוחות האלה והוא גם נגע בטבעת וגם הוא יכל לעשות קסמים.

בעזרת הכוחות שקיבלו הם סיימו לבנות את הקרקס וכל המדינה באה לבלות בו. הלוליינים עשו דברים מדהימים, כמו לקפוץ מחישוק גדול ועד חישוק קטן, פעלולים של שווי משקל, משחקים עם אש.

אמא שלהם גם באה לראות את הקרקס והיא התפעלה מהקסמים שהם עשו והיתה מאוד גאה בהם על הבנייה מחדש של הקרקס.   

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »