טוטו היה כלב אהוב וגדל אצל משפחת “עמר” בשכונת קטמונים בירושלים. שערו היה בצבע
חום והוא נראה גבוה ואהב להשתעשע עם ילדים. ילדי השכונה היו משחקים עמו בכדור. בתקופה האחרונה מחלת ה”קורונה” התפשטה בעולם וגם בשכונת קטמונים. טוטו נדבק ב”קורונלבת” קורונה לכלבים.
הוא הרגיש כאבים בגוף, התעטש והרגיש חולשה במשך כמה ימים.
“אושר” היה שמו של האב במשפחת עמר. הוא החליט לקחת את הכלב לאריאל הווטרינר בשכונה. אריאל לקח את המטוש והכניס לנחיריו של טוטו ואת בדיקת האנטיגן שלח למעבדה. לאחר יום אריאל טלפן לאושר והודיע לו שאכן טוטו חולה ב”קורונלבת” ויש לבודד את הכלב בחדר נפרד בבית. טוטו היה עצוב וילל כל הזמן.
בני המשפחה, טוהר בת ה-7 וחיים בן ה-5 דיברו אתו מעבר לדלת והגישו לו מים ואוכל. לאחר כמה ימים טוטו התקשה לנשום והתחיל להשתעל וטוהר וחיים ריחמו עליו. הם פנו לאביהם:” אבא, טוטו מתקשה לנשום, נראה שהוא סובל. אולי תיקח אותו לויטרינר?” ענה האב: “בהחלט, ניקח אותו”.
שוב אושר הרים את טוטו למכונית והסיע אותו לווטרינר. אריאל הווטרינר אמר: “אני חייב לאשפז את טוטו ולחבר לו צינור הנשמה לחמצן, כדי להקל על הנשימה שלו ולהרדימו לכמה ימים”. אושר היה עצוב וחיבק את טוטו וחזר הביתה.
לאחר כשבוע טלפן אריאל לבית משפחת עמר ואושר ענה לצלצול הטלפון. אריאל הודיע: “טוטו בריא וחזק והחלים מ”הקורונלבת”. אושר צעק בהתרגשות: “ברוך רופא חולים, טוטו הבריא!” טוהר וחיים קפצו משמחה וצעקו: “יש! יש!”.
אושר וילדיו שמחו והתרגשו מאוד ונסעו במהירות להחזיר את טוטו הביתה. טוטו שמח לחזור לביתו ולשחק עם ילדי השכונה.
