הקורונה דפקה בדלת ביתי
חג סוכות שנת תשפא החג שבחיים אני לא אשכח. בדיוק לאחר ערב חג הסוכות לאחי היה חום גבוה כאבי ראש וצמרמורות,אחי ביצע בדיקת קורונה וקיבל תשובה: שהוא נמצא חיובי לנגיף! אני נבהלתי צעקתי ״מה לעשות?!,אני לא אלך לבית הספר כשכולם יחזרו אחרי החג?, ניכנס כולנו לבידוד?” התבאסתי, כי אח שלי שאני כל כך אוהב חולה בקורונה. הוא ישב בחדר ולא יצא ממנו, הבאנו לו אוכל לשם ושתייה. לאחר יומיים אחי הגדול יותר, החייל גם נדבק ואני נבהלתי שוב, אמרתי לעצמי ״מה יהיה אם אני גם אדבק?, ומה עם ההורים שלי מה אם הם גם ידבקו?” מזל שאחותי כבר לא גרה איתנו אחרת היא הייתה גם נדבקת והיא בהריון וזה ממש מסוכן. לאחר יומיים גילינו שגם אמא שלי נדבקה, והיא ממש הייתה חולה וחלשה, עם תסמינים.
אמרתי לכולם שאין סיכוי שאני לא נדבקתי. לאחר כמה ימים עשו לי ולאבא שלי בדיקה אני יצאתי שלילי, לא חליתי, והייתי מופתע. ואבא שלי יצא חיובי אבל לא היו לו תסמינים והמשיך רגיל. לאחר כמה ימים שוב עשו לי בדיקת קורונה וגם יצאתי שלילי, אבל אנחנו עדיין חייבים להמשיך את הבידוד, אני חשבתי שזה בכלל לא יהיה כיף ואפילו יהיה לי ממש משעמם. אבל תתפלאו לשמוע אני ממש טעיתי היה לנו ממש כיף, ואבא שלי התחיל להכין מלא אוכל ופינק אותנו, ואני שיחקתי בחצר, שעות רבות, כדורגל, כדורסל, שכבתי בערסל, והתנדנדתי בכיף שלי בנדנדה.
בכל יום לאבא שלי עלה רעיון חדש למאכל מעניין, ולאחר כל ארוחה יצאתי מפוצץ.
במשך כל הבידוד היו לי אנרגיות מטורפות, הדודות והדודים ושאר המשפחה וגם החברים דאגו להביא לנו אל ביתנו חטיפים, גלידות, ארטיקים ומאכלים ועוד מטעמים , כי לא יכולנו ללכת לקנות בעצמנו דברים בגלל שהיינו מבודדים, ובביתנו סגורים. אפילו את האשפה לא ידענו איך להוריד אז החלטנו נעשה זאת בשעה מאוחרת בלילה כדי לא להיפגש עם אנשים ולסכן אותם. לא הפסקתי לשחק ולהשתולל, נשארתי ער עד מאוחר, ואמרתי בוקר טוב לתרנגולים. אבל יום לפני שכולם יצאו מהבידוד ממש בני חורין התקשרו לאימי ואמרו לה: “שלום כרמית רצינו להודיע לך שאת בנך אריאל תצטרכי להשאיר בבידוד עוד כמה ימים.” ולא הבנתי למה דווקא אני צריך להיכנס עוד הפעם לבידוד לעוד כמה ימים, וכאן הייתה בעיה, מה יהיה? אין מי שיישאר איתי בבית, כולם צריכים לחזור לעבודה וללימודים… אך למזלי אמא שלי עדיין לא הבריאה לגמרי, והיא נשארה ביחד איתי לעוד כמה ימים עכשיו שנינו מבודדים.
היום שבו חזרתי לבית הספר היה היום המאושר בחיי באותה התקופה…נכנסתי לכיתה וכל החברים שלי היו שמחים ובהתרגשות גדולה כמוני, הם קפצו עלי ושאלו אותי איך הייתה לי התקופה האחרונה וישר כולנו יחד הלכנו לשחק. וזה לא נגמר כאן לקראת סוף תקופת ההיריון של אחותי הבכורה שאותה אני מאד אוהב ומחכה ליום שבו היא תלד התגלתה גם היא כחיובית לנגיף, דאגנו מאוד. אחותי סבלה מחום כאבי ראש ועוד תסמינים לאחר כמה ימים אחותי החלימה מהמחלה וכעת היא בריאה ובקרוב מאוד בעזרת ה’ היא תלד ואני אזכה להיות דוד וגם יהיה לנו נכד במשפחה .
