בס”ד
הקופסא המכושפת
היה היו שתי ילדות לגדולה קוראים נעמה ולקטנה אביגיל.
בוקר אחד בחופש הגדול, התעוררו שתיהן משועממות.
“אמא, אולי נלך לסבתא?” הציעה נעמה.
אמא התקשרה לסבתא ולאחר מכן אמרה “סבתא תשמח שנבוא, והוסיפה שמחכה
לכן הפתעה”.
כל הדרך הארוכה אביגיל ונעמה הסתקרנו מה ההפתעה וכשהגיעו רצו במהירות לביתה של סבתא.
הן בילו שם בנעימים ולבסוף סבתא הגישה להן קופסא “זאת ההפתעה, תפתחו אותה רק שתגיעו הביתה” אמרה סבתא “ואם יש לכן מספיק סבלנות, אולי תגיעו למקום כלשהוא”.
אביגיל ונעמה היו ממש סקרניות, כשהגיעו הביתה רצו לחדרן.
הן פתחו את הקופסא וראו דלת בצבע זהב ועליה שלט: “דלת הזהב” ובקבוק קטן ובו נוזל ירוק.
“וואו” התפעלה אביגיל “מה זה?!”.
“נראה לי שאנחנו צריכות לפתוח את הדלת” אמרה נעמה ומשכה בידית.
אבל הדלת לא נפתחה.
“אוף, אין לי כוח לזה!” אמרה אביגיל וקמה.
אבל נעמה משכה אותה “את זוכרת מה סבתא אמרה? שאם יהיה לנו סבלנות נגיע למקום כלשהוא”.
“טוב נו…” אמרה אביגיל.
“אולי אנחנו אמורות לשתות את הנוזל?” אמרה נעמה.
“איכס!” אמרה אביגיל
נעמה תפסה אומץ ושתתה חצי מהבקבוק ואת החצי השני נתנה לאביגיל, אביגיל שתתה גם.
פתאום הקופסא גדלה וכך גם הדלת.
אז הבינו נעמה ואביגיל שכלום לא גדל פשוט הן התכווצו.
“תראי איזה גודל אנחנו” אמרה אביגיל בבהלה “איך נחזור לגודל הרגיל שלנו?”.
“אני מאמינה שנצליח איכשהוא” אמרה נעמה
נעמה משכה בידית של הדלת.
אור מסנוור בקע מתוכה.
נעמה ואביגיל כיסו את עיניהם עד שהאור חלף.
הן פסעו לאורך שביל ארוך עד שהגיעו לגבעה גבוה.
פתאום שמעו “הי מה אתם עושים פה?!”.
נעמה ואביגיל הסתובבו לאחור בבהלה, זה היה גמדון.
“שלום” אמרה נעמה.
“שאלתי מה אתם עושים פה?!” קרא הגמדון בכעס.
נעמה ואביגיל שתקו.
“המלכה קוראת לכם!” קרא הגמדון.
“איזה מלכה?” שאלה אביגיל “ולמה היא קוראת לנו?”
“היא קוראת לכל מי שניכנס לפה בלי רשותה” אמר הגמדון
לנעמה ואביגיל לא הייתה בררה והן הלכו אחרי הגמדון לארמון המלכה. הארמון היה גדול ומפואר.
הגמדון הוביל אותן למדרגות “תטפסו במדרגות ותאמרו לשומרים שהמלכה קוראת לכן” אמר והלך.
אביגיל ונעמה טפסו ובקצה המדרגות עמדו שומרים.
“המלכה קוראת לנו” אמרה נעמה “אפשר לעבור?”
השומרים פתח את הדלת והן נכנסו.
“מה אתן עושות פה?” צעקה המלכה.
“פגשנו את אחד המשרתים שלך” אמרה אביגיל בשקט “והוא אמר שאת קוראת לנו.
המלכה נעמדה על רגליה בכעס “זה אומר שפלשתן לכאן בלי רשותי!”
נעמה ואביגיל שתקו.
המלכה הסיטה וילון, שם היה כפתור אדום, היא לחצה עליו.
פתאום נפער בור גדול בריצפה ונעמה ואביגיל נשאבו לתוכו.
הן מצאו את עצמן בתוך חדר קטן וחשוך עם סורגים.
“אוי ואבוי!” קראה אביגיל בבהלה “איך נצא מפה?!”
פתאום הן שמעו את קולה של המלכה: “אני מציעה שנהרוג אותן מחר”
הדלת נטרקה והשתררה דממה.
“את חושבת שהם התכוונו אלינו?” שאלה אביגיל, “כן” ענתה נעמה בשקט.
הן לא ידעו מה לעשות.
פתאום נשמע קול: “אתן צריכות עזרה?”.
נעמה ואביגיל הסתובבו בבהלה, זה היה רוח רפאים שקופה.
“מי אתה?” שאלה נעמה.
“אני ליקי ואני בא שמישהו בצרה ועכשיו אתן באמת בצרה גדולה”.
“איך אתה יכול לעזור” שאלה נעמה.
“יש לי פה בקבוק” אמר ליקי והראה להן בקבוק עם נוזל בדיוק כמו זה ששתו בהתחלה.
“אתן צריכות לשתות את הנוזל וכך תהיו מספיק קטנות כדי לעבור דרך הסורגים”.
ליקי הושיט להן את הנוזל ונעלם.
כל אחת שתתה חצי בקבוק ומיד הן התכווצו. הן התחילו לטפס עד שהגיעו לקצה הסורגים.
הן יצאו והתחילו לרוץ במהירות, רצו ורצו ופתאום גדלו ומצאו את עצמן על מיטתן.
“יש! אנחנו בבית, ניצלנו!” קראו שתיהן בשמחה.
