הקוף שברח מגן החיות

הקוף שברח מגן החיות

פעם לפני שנים רבות, בגן החיות התנ"כי הגיעו קופים חדשים. הגיע הלילה הקוף שולי פחד
כי לפני שהגיעו הקופים החדשים היה לו כיף עם המשפחה המורחבת שלו. מאז שהגיעו
הקופים הם התבלבלו במקומות המגורים – למשל ערב אחד בטעות הגיע קוף מהקופים
החדשים לבית של שולי. שולי רצה לברוח מהבית, הוא ניסה וניסה אבל לא הצליח. אחרי
מספר ימים שולי נזכר ביציאה הסודית שלו. כשהוא היה קטן – בשעות הלילה הוא היה הולך
לשחק עם החיות שבכלובים האחרים. אז כך הוא ברח. הגיע הבוקר ולא מצאו את שולי.
ההורים של שולי התחילו לדאוג וכל הקופים השתגעו. שירה השומרת ראתה אותם
משתגעים ושאלה – מה קרה? כולם ענו לה ששולי נאבד. שירה קראה מהר לכל השומרים
והם התחילו לחפש בכל הממלכה. באותו זמן ששולי ברח אז הוא שם לב לארמון המכושף
של המלך והמלכה של הממלכה והחליט להכנס לבפנים. השומרים לא ידעו ששולי נכנס
לארמון. בארמון, שולי ניסה להיכנס לחדר של המלך כדי לחטוף למלך את השרביט (הוא
רצה להטיל כישוף שהקופים החדשים יעלמו). המלך ישן על הכסא שלו, שולי נכנס לחדר
ופתאום הוא נתקע בכיסא והמלך התעורר משינה. המלך מאוד כעס וגם לא הבין איך קוף
נכנס לארמון שלו. הוא הלך לקרוא לאשתו המלכה והיא צרחה. שירה השומרת שמעה את
הצעקה של המלכה – היא הבינה ששולי שם. היא דפקה בדלת הארמון ופתחו לה. היא
שאלה האם הם ראו קוף והמלך אמר כן ותודה שבאת להציל אותנו. שירה לקחה את שולי
וחזרה איתו לגן חיות. כולם שמחו ששולי חזר. הגיעה הלילה ושולי הלך לישון ובלילה ההורים
של שולי קצת דיברו איך הם יוכלו לעזור לו לשחק עם הקופים החדשים. הגיע הבוקר ההורים
של שולי העירו את כולם, הם ביקשו מהקופים הגדולים לשמור על כל הקופים הקטנים.
הורים של שולי לקחו אותו להכיר חבר בגיל שלו מהקופים החדשים. שולי מאוד נהנה
מהמפגש והם התחילו להיות חברים. יום למחרת ההורים של שולי סיפרו לו שבהתחלה גם
הם לא הסתדרו עם הקופים החדשים. הם שיתפו את שולי שכשהוא ברח הם התחילו
להסתדר איתם וזה היה מאוד כיף. הם סיפרו לו שהקופים החדשים עזרו בלשמור על האחים

הקטנים כשהם חיפשו אותו עם השומרים. שולי הבין שכשקורה משהו חדש לא כדאי לברוח,
כדאי קודם להשאר ולנסות לדבר לשחק ולהסתדר.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »