היו הייתה פעם קבוצת פושעים, שהיו חוטפים ילדים יהודים. אף אחד עוד לא מצא שום סימן ושום רמז על הפושעים. יום אחד הלך הרב של העיר לטיול ביער. הוא נהנה מאוד לטייל ביער הזה, הלך והלך, והלך, והלך… עד שניתקל פתאום במערה חשוכה וגדולה. הרב הסתכל על המערה וחשד בה מיד. הרב החליט להיכנס אפילו שפחד מאוד מהחושך. הוא נכנס למערה ופתאום ראה אור קטן מאוד, שבקושי אפשר ליראות אותו. הרב התקדם אפילו שהמחשבות עצרו אותו. הוא התקדם עד שהגיע למקום המואר. הרב היה המום כי הוא ראה ילד קטן מאוד ורזה מאוד. הילד היסתכל ברב ואמר “הצילו”. הרב אמר לו שיגיד “שמע ישראל”, הילד חייך ואמר “שמע ישראל” ואפילו ידע את המשכו. הרב ליווה את הילד החוצה. בחוץ הרב אמר לו שימתין ושלא ילך לשום מקום, ואם הרב לא יחזור בזמן הקרוב אז שיחכה עוד קצת. לפני שהרב הלך הוא נתן לילד את מכשיר הטלפון שלו ואז הרב חזר למערה. הרב הלך הרבה זמן וכבר כמעט התייאש. אחרי הרבה זמן הרב שמע קולות חזקים מאוד. הוא התקדם לעבר הקולות. הרב פחד מאוד ואז הוא הגיע לבן אדם גבוה ושמן. שניהם היו מופתעים מאוד לראות אחד את השני. הרב אמר לו שיגיד “שמע ישראל” והאיש אמר לרב “מההההההה…”. מיד הבין הרב שהוא לא בעניינים ותפס אותו בכוח. הרב משך את האיש מחוץ למערה. בחוץ חיכו לו שוטרים שישר לקחו את החוטף מהרב. מסתבר שהילד הזמין משטרה. השוטרים ישר רצו לבפנים ובתוך פחות משעתיים כל הפושעים נתפסו וכל הילדים שוחררו. המשטרה הודתה לרב והציעה לו פרס כספי אבל הרב סירב. מאז לא היה שום פשעים באותה עיר.
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי