הצל שמתחת לעליית הגג
הבית הישן של סבתא תמיד חרק בלילות, אבל דני מעולם לא פחד ממנו עד לאותו לילה בנר רביעי של חנוכה.
הוריו יצאו לאירוע והשאירו אותו לבד בבית הגדול, כשהרוח שורקת בין חריצי התריסים כמו לחישה
של מישהו ששכח איך לדבר.
הכול התחיל בשעה עשר בלילה .דני ישב בסלון, האורות דולקים בעוצמה, מנסה להתרכז במשחק המחשב.
פתאום נשמע צליל חלוש מלמעלה, טוק, טוק, טוק, זה לא רעש של גשם, אלא צליל של צעדים כבדים איטיים .
על רצפת עליית הגג היה עץ במקום שאיש לא נכנס אליו שנים.
דני קפא, לבו הלם בחוזקה, דופק כנגד צלעותיו כמו ציפור כלואה “זה בטח רק חתול”, הוא לחש לעצמו, אבל הוא ידע שאין להם חתול
הוא קם באיטיות, רגליו רועדות ,וניגש למרגלות גרם המדרגות המוביל למעלה.
הבית היה חשוך נורה אחת במסדרון הבהבה ואז כבתה לחלוטין .
מותירה אותו בהלם מוחלט
הוא החל לעלות, כל מדרגה חרקה תחת משקלו, נשמעת בתוך השקט ,כמו יריית אקדח .
כשהגיע לדלת עליית הגג, הוא ראה שהיא סדוקה מעט, מתוך החריץ בקעה נשימה כבדה.
ריח של אדמה רטובה ומתכת חלודה מילא את נחיריו. ביד רועדת דני דחף את הדלת .
החדר היה מלא ברהיטים מכוסים בסדנים לבנים שנראו כמו רוחות רפאים עומדות , בפינה הרחוקה ליד החלון, עמד צל שחור וגבוה.
הצל לא זז, אבל דני הרגיש שזוג עניים ננעצות בו מתוך החושך. פתאום ! הצל החל להסתובב ,הקור בחדר צנח בבת אחת.
דני רצה לצועק ,אבל גרונו היה יבש . הצל פתח את פיו, אך במקום קול בקעה ממנו נעימה מוכרת המנגינה לתיבת הנגינה שלו ,זו שאבדה לפני שנים.
הצל התקדם צעד אחד לעברו, וידו הארוכה והדקה נשלחה מהחשיכה.
באותו רגע, אורות המכונית של הוריו שטפו את החלון מלמטה .דני מאמץ ,וכשהסתכל שוב הפינה הייתה ריקה .
רק תיבת נגינה קטנה וחלודה הונחה על הרצפה, מנגנת מעצמה את התו האחרון
המשך יבוא…
