הצל של נעם/ יוחנן עמנואל מכיתה ו’2 אורות בנים
נועם היה ילד רגיל. בלימודים הוא היה מוצלח, הוא היה חביב על כולם ותמיד היו לו חברים בקרבתו. אבל כשהוא היה הולך הצל שלו לפעמים הקדים אותו ולפעמים פיגר מאחור. בהתחלה נועם חשב שזה בסך הכל הזווית של האור. אבל אז הצל עשה דברים שנועם לא עשה.
זה קרה באחד הימים כשהלכתי ללימודים. המורה אוסנת אמרה שיש לנו בוחן פתע בחשבון, ישר נכנסתי ללחץ. בחשבון אני לא נחשב ’’לעיפרון הכי מחודד בקלמר’’, כשהדף היה על שולחני אמרתי לעצמי: נועם אל תפחד אתה טוב. זה רק בראש שלך, והתחלתי לעבוד. הייתה שם שאלה ממש מסובכת עם מלא משוואות, רציתי לנחש את התשובה אבל אז שמעתי קול שקורא לי: ’’נועם’’. הסתכלתי למעלה, למטה, לצד ימין ושמאל, אבל לא היה שם אף אחד. חשבתי שדימינתי. שבאתי לנחש את התשובה שוב פעם שמעתי קול שלוחש לי: ’’ נועם זה אני, הצל שלך’’ נבהלתי, ולא האמנתי שזה הצל היה הצל שלי. הרי צל לא יכול לדבר. אבל הצל שלי אמר לי את התשובה לשאלה ואז אמרתי לעצמי: מה כבר יקרא אם אני אקשיב לו? גם ככה אני לא הקבל מאה עגול. את כל המבחן עשיתי לפי הצל שלי. כשהלכתי לישון אמא שאלה אותי אם קרה משהו מיוחד בבית ספר ואמרתי לה שלא קרה שום דבר מיוחד.
בבוקר הלכתי לבית ספר ובדרך חשבתי לעצמי למה האמנתי שבאמת הצל דיבר איתי. אבל אז שמעתי עוד הפעם את הצל שלי והפעם הוא אמר לי שאני מאחר לבית ספר, הסתכלתי בשעון והיה כתוב שהשעה שבע והבית ספר מתחיל רק בשמונה. אמרתי לצל שבכלל הוא טועה, אבל הוא אמר לי שהשעון שלי לא מכוון. לא ידעתי מה לעשות, החלטתי לרוץ לבית ספר ומקסימום אני יקדים. אבל נידמה היה לי שאני הראשון שהגעתי. שבאתי לשים את התיק בכיתה ראיתי את כולם לומדים, הבנתי שאיחרתי. המורה אמרה שהיא כותבת לי איחור. רק זה חסר לי עכשיו, אמא תכעס עלי, ותיתן לי עונש. ששמעתי צלצול נזכרתי שעכשיו שיעור חשבון. הייתי בטוח שאני אקבל אפס וכולם יצחקו עלי, כשהמורה נכנסה היא נעצה בי מבט מחשיד וקראה לי לעמוד לידה, הרגשתי שאני מתעלף, רציתי להגיד לה את האמת ואולי היא תיתן לי מבחן חוזר. אבל אז המורה התחילה לדבר, הבנתי שהלך עלי. אבל פיתאום היא אמרה: ’’זה תלמיד טוב תלמדו ממנו’’ לא האמנתי, אני קיבלתי מאה. חזרתי למקום והתחלתי לעבוד, כתבתי את התשובות שהצל אמר לי.
כשחזרתי הביתה סיפרתי לאמא שקבלתי מאה בחשבון, גם היא לא האמינה שקיבלתי ציון כזה גבוה בחשבון. אבל היא גם נזפה בי שאיחרתי לבית ספר ונתנה לי עונש. הלכתי לחדר והתחלתי לדבר עם הצל, הוא אמר לי שהוא סודי ושאסור לי לספר עליו לאף אחד, בבוקר הלכתי לבית ספר ונזכרתי שיש לי מבחן ממש מסובך, אבל במבחן לא שמעתי את הצל, חשבתי שהתשובות שכתבתי נכונות. שקיבלתי את המבחן בחזרה הבנתי שהצל שלי נעלם, לא קיבלתי מאה כמו שרציתי אבל קיבלתי שמונים.
אולי זה לא המאה של הצל, אבל זה באמת הציון שלי, פתאום ראיתי את הצל שלי קורץ לי ונעלם.
