הצלה כפולה
שיר אהבה את בית הספר ותמיד הגיעה בשמחה,
עד שבוקר אחד הגיעה לבית הספר וראתה חבורת בנות שמשחקות, ושאלה אותן: “אפשר לשחק איתכן בבקשה?”.
הבנות ענו:”לא, שחקי עם משהו אחר!”.
שיר ענתה:”אבל אין לי עם מי לשחק”.
ילדה מהחבורה, נועה, אמרה לשיר: “יופי, אנחנו לא משחקות עם בנות משעממות כמוך, אז כדאי שתלכי לשחק במקום אחר, ושלא תעזי להתקרב אלינו ואם לא תקשיבי יהיה לך עסק איתי!”.
שיר הלכה לצד ובכתה וחשבה לעצמה: למה נועה מדברת אלי ככה, מה כבר עשיתי לה? זה ממש לא יפה!
לאחר מכן שיר חזרה לביתה, נזרקה על מיטתה ובכתה. אחרי שנרגעה כתבה לעצמה ביומן את מה שהרגישה.
ופתאום בחלון חדרה נשמעו דפיקות זעירות, היא הבחינה בפיה קטנטנה, זוהרת יפיפיה.
שיר פתחה את חלונה, הפיה עפה והתיישבה ליד שיר על מיטתה, “היי, אני “מלודי” איבדתי את הדרך ואני לא בטוחה שאני זוכרת” שיר הציעה שמלודי תשהה בביתה, בינתיים, הגישה לה אוכל ושתייה, שיחקו יחד והלכו שתיהן לישון.
למחרת בבוקר שיר אמרה למילודי :”מלודי אני הולכת לבית הספר, אחזור בצהריים!”
מילודי אמרה :”אוקי אני הולכת לטייל קצת אחזור גם בזמן זה”
שתי הבנות יצאו לדרכם…
שיר הגיעה לבית הספר והמשיכה את היום כרגיל…
בהפסקת הצהרים שיר הלכה למגרש הכדורסל ושיחקה בקליעות לסל, החבורה של נועה הגיעה וחטפה לשיר את הכדור והתחילו להתמסר ביניהן כדי ששיר לא תיקח את הכדור. שיר זעקה: “דיי, תפסיקו תביאו לי את הכדור!”.
“מילודי” ראתה מהצד מה שקרה עברה את הסורגים והקפיאה את המצב…
שיר פערה את פיה ואמרה: “מה קרה פה?!”.
מילודי אמרה: “אממ שכחתי להגיד לך שיש לי כוחות קסם, אך אין זה משנה!
ספרי לי מה קרה?”.
שיר שיתפה ופרקה את הכול…
“עכשיו כשאת יודעת שיש לי כוחות, את יכולה לבקש משאלה אחת גדולה!” אמרה מלודי,
“אז מה תבקשי?”.
שיר אמרה: “הלוואי שהיה לי ביטחון עצמי כדי שאוכל להגיד לבנות הללו מה אני מרגישה ושהן יבינו אותי ויתנהגו אלי יפה!”.
מילודי הקישה באצבעותיה ואבק של נצנצים היה באוויר, והבנות יצאו מהקיפאון.
שיר אזרה אומץ ובביטחון הלכה אל נועה ואמרה לה: “נועה תקשיבי זה ממש לא נעים לי איך שאת מתנהגת אלי ואיך שאת מדברת אלי אני לא עשיתי לך שום דבר אז בבקשה, אם את לא רוצה להיות חברה שלי- אל תהיי! אף אחד לא מכריח אותך, אבל תתנהגי אלי יפה בבקשה”.
נועה אמרה:”אני מבינה אותך סליחה על איך שהתנהגתי אליך התנהגתי ממש לא יפה! אני ממש מצטערת, את תסלחי לי?”
שיר אמרה :”אני סולחת”.
נועה שאלה: “רוצה.. שנהיה חברות?”
שיר ענתה:”בשמחה”
בסוף היום שיר ומלודי חזרו לביתה של שיר.
מילודי חייכה, “שיר רציתי לגלות שהיום מה שקרה היה לגמרי בזכות עצמך, אין לי כוחות קסם באמת, כלומר יש לי אך רק על הקפאת מצב והחזרה למצב רגיל- “זה נקרא כוח “פריז” שיר: “אבל ראיתי נצנצים וממש אבק והלכתי ודיברתי” , מלודי: “את למעשה אזרת מספיק אומץ כדי לומר את שעל לבך, היית רק צריכה דחיפה קטנה לעשות את זה. יש לך שתי תכונות מאוד חזקות: אומץ וביטחון עצמי.
שיר: אז..מ..מ..מה שהיה היום באמת אני עשיתי ולא קסם?
מלודי: כן שיר זאת היית את!
לפעמים כל מה שאדם צריך זה דחיפה קטנה כדי להצליח.
