ב”ה
הצוללת האבודה- אליה אזולאי- ה’2
תארו לכם שהייתם יכולים לברוח מהמולה ורעש לשעה – שעתיים, לא הייתם רוצים? תארו לכם שיהיה זה לא לזמן קצר אלא ממש לגור במקום שקט מבודד ללא שום הפרעה. לא הייתם רוצים?
אז אני רוצה לספר לכם על משפחה שכזו שמאסה ברעש העיר, השכנים, האוטובוסים ועוד והחליטה לעבור למקום שקט אבל ממש שקט. בטח אתם חושבים לאיזה כפר מרוחק, או אולי לקיבוץ שקט או אפילו לאי בודד. אז זהו שלא. המקום השקט עליו הם חשבו היה צוללת, כן, צוללת מיוחדת שנמצאת מתחת למים, שאפשר לגור בה, לחיות בה, ללמוד בה ובעצם לעשות הכל. לצוללת מיוחדת כזו הם רצו לעבור, אבל לא היה להם מספיק כסף לרכוש לעצמם צוללת שכזו. הם החליטו לגשת למכירה פומבית ולמכור כינור מיוחד שהיה ברשותם, הם אמרו לעצמם כדאי לוותר על משהו מיוחד כזה והעיקר שתהיה להם צוללת. במכירה הפומבית הם קיבלו מספיק כסף שעם הלוואה נוספת הם קנו את הצוללת. צוללת משפחתית נחמדה ויפיפייה. ההורים עזבו את עבודותיהם, הילדים נפרדו מחבריהם ומבית הספר והם ארזו את כל מה שהם זקוקים לו, אוכל, שתייה, ספרי לימוד, משחקים ועוד. כשהגיע היום המיוחל הם יצאו לצוללת וירדו עימה למעמקי הים, הכל היה נפלא, הם חיו בצוללת בשקט ושלווה.
יום אחד הם נתקלו במשהו מוזר, הם הבחינו שהצוללת מתנועעת מצד לצד ושמעו רעשים חזקים מאוד. הם לא הבינו מה מתרחש סביבם. הם הביטו מבעד לחלונות הצוללת והבחינו במראה מחריד. הם ראו דגים קטנטנים שוחים מסביב לצוללת כשלפתע פתאום הופיע מולם כריש ענק ועצום. הוא טרף את כל הדגים שהיו מסביב לצוללת. המראה היה מזעזע וההרגשה היתה שזה הסוף שלהם. מהר מאוד הם הבינו שהם חיבים לברוח משם במהירות כי זה הדבר היחידי שיש ביכולתם לעשות. הם ברחו עם הצוללת הכי מהר שיכלו. פתאום הם קלטו שהכריש הפסיק לרדוף אחריהם הם הרגישו שהם נתקלו במשהו חזק ולא יכולים להתקדם. הם הביטו מבעד לחלונות וראו שהם תקועים עם הצוללת על שפת הים של אי.
כשההורים שמו לב שהם על אי הם מיד שטו חזרה אל לב האוקיאנוס. הילדים שלהם התאכזבו ושאלו אותם למה עזבנו את האי כל כך מהר מבלי לצאת אליו ולראות אותו. הם היו סקרנים לראות את המקום אליו הגיעו. ההורים אמרו להם: “הדבר היחידי שרצינו בחיים זה השקט הפנימי שלנו. לא רצינו להיות מרוכזים בשום דבר אחר חוץ מזה. חשבנו שנשיג אותו באמצעות שקט חיצוני. כלומר, להתרחק מכל הרעשים של העיר, מההמולה שסביבנו. אבל בסופו של דבר גילינו שאנחנו תמיד נצטרך את האנשים שנמצאים לידנו: השכנים, החברים, המשפחה המורחבת. בנוסף, אנשים שיצילו אותנו בשעת צרה: כוחות המשטרה, מכבאי אש וכל מה שיכול לעזור לנו. החלטנו לחזור הביתה.
הילדים הסכימו עם הוריהם ושמחו לחזור לביתם.
הם שמו לב שהם לא היו צריכים את הצוללת הם רק היו צריכים את המקום שהם מרגישים בו הכי טוב בכל העולם וזה- ביתם.
