שמוליק ושמחה התפללו לה’ שיהיו להם ילדים. אחרי כמה שנים שלא היו להם ילדים, הם הלכו לבעל שם טוב ובקשו שיברך אותם. הבעל שם טוב אמר להם שיוולד להם ילד בעוד שנה, אבל שיזכרו להזמינו לבר המצווה של בנם. הם היו קצת מופתעים, בר מצווה בעוד 14 שנים??? ואכן, אחרי שנה נולד להם ילד הם קראו לו שמוליק. בילדותו גילו שהוא חרש עיוור ואילם. הם גידלו אותו באהבה ובשמחה למרות הקושי שהוא חרש עיוור ואילם. היגיע בר המצווה של שמוליק, הוריו הזמינו את הבעל שם- טוב. ביום הסעודה הבעל שם טוב השתתף בשמחתם. הטבחית שבישלה את הסעודה, באה לשאול את הבעל שם טוב, האם התרנגול שהחזיקה בידה, כשר? התרנגול ברח מידה והגיע ליד שמוליק. הוא תפס את התרנגול וצעק כ-ש-ר. מיד אחר כך נפל ומת. כל האורחים והמשתפים בסעודה הופתעו ונבהלו. ההורים שאלו את הבעל שם טוב, מה קרה שבנם מת? הרב ענה להם, “לפני שש עשרה שנים, חי לו צדיק נסתר ששאלו אותו שאלות בהלכה. באחד מימי שישי, כמה שעות לפני שבת הגיע לביתו אישה זקנה שרצתה לשאול את הצדיק, האם העוף נשחט כהלכה? הצדיק מיהר להכנותיו לשבת ולכן נתן לאישה את העוף שהיה למשפחתו. הזקנה שמחה לקבל את העוף המבושל. מקוצר זמן, הצדיק זרק את העוף שהביאה הזקנה לפח. במוצאי אותה שבת נפטר הצדיק. בבית דין של מעלה הסתכלו במעשיו ששל הצדיק וראו שהרבה במעשים טובים. דינו הוכרע להיות בגן עדן. לפתע שמעו הדיינים קול שאמר “באק, באק רוצח! הקול נשמע כקול תרנגולת. הדיינים ראו תרנגולת ושאלו אותה למה אמרה רוצח? התרנגולת ענתה שהוא זרק אותה לפח. והרי כל חייה, חיה כדי להגיע לדרגה שיהודי מישראל יאכל אותה ויברך עליה. “אני נרקבתי בפח למרות שהייתי כשרה וראויה להאכל בשבת”. הדיינים שמעו בעניין את דבריה ובחרו לתת לו עונש קל, שירד לעולם התחתון ויעשה את התיקון שלו. הצדיק אמר שהוא שמר כל חייו על קדושת עיניו, ניקיון וטהרה בדיבורו ובאוזניו. הדיינים אמרו לו, שהוא יחזור לעולם התחתון ויהיה חרש עיוור ואילם. הצדיק הסכים וקיבל עליו את הדין. הבעל שם טוב סיים את סיפורו, פנה להורים ואמר “אתם מבינים איזה זכות גדולה הייתה לכם שגידלתם ילד כזה צדיק שהשלים את תיקונו בחייו. ההורים קיבלו את דברי הבעל שם טוב בהבנה. לאחר כשנה נולדו להם תאומים בריאים.
