הצב שלקח אחריות

היה היה צב בלי חברים. כולם לעגו לו. הוא רק עלה לכיתה א והוא לא היה רגיל שכולם לועגים לו. הוא לא ידע למה כולם לועגים לו. יום אחד היה צב שרצה להעליב אותו ממש ממש, אז הוא אמר לו “תראה איזה איטי אתה, ומכוער.”  זה הכי הכי העליב את הצב. אז הצב הלך והלך והלך… עד שהוא ראה כדור קוצים.                        כדור הקוצים הזה בעצם היה קיפוד. הקיפוד התגלגל לידו והציץ. הצב אמר: “מי אתה? אתה קיפוד?”. הקיפוד אמר “אני קיפוד, כן”.                                                                                                                        הצב נבהל והלך כמה צעדים אחורה. הקיפוד התחיל לבכות ואמר “אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי בגלל שיש לי קוצים.” וזו בדיוק הסיבה שהצב הלך כמה צעדים אחורה. הצב אמר: “גם אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי. הצבים כל הזמן לועגים לי וצוחקים עלי”. הקיפוד שאל: “רוצה שנהיה חברים?”. הצב אמר: “כן בוודאי, למה לא?”. אז הם חיפשו בול עץ חלול, מצאו אותו, ישבו בתוכו, ונרדמו.                                                          הגיע הבוקר והקיפוד והצב התעוררו. הם היו רעבים אז הלכו לחפש אוכל. הם הפנו את מבטם לכיוונים שונים והצב ראה עץ בננות. העץ היה גבוה, והם עדיין טיפסו וטיפסו וטיפסו, והגיעו לבננות.                                    הם ירדו מהעץ עם כמה בננות ונכנסו שוב לבול העץ החלול שהם מצאו. הם אכלו את הבננות ואכלו ואכלו ואכלו ואז הם גם היו צמאים. הם הסתכלו לכיוונים שונים והקיפוד ראה שלולית קטנה. אז הם לקחו מים מהשלולית ושתו. הם החלו להיות שבעים והלכו לטיול קטן ובטיול הם ראו חברים שהיו מוכרים לצב. הצב נזכר שהוא ראה פעם את הצבים האלה. אבל הוא לא זכר מאיפה הם. ולפתע הוא אמר “אההה… אני יודע מי זה הצבים האלה. הם צחקו עלי ולעגו לי, כשהייתי עדיין בבית הספר בכיתה א.  הצב אמר לקיפוד “בוא נתחבא מהר”. אז הם התחבאו מאחורי שיח קטן. הצבים לא ראו את הצב ואת הקיפוד, אז אחרי שהם עברו הצב התחיל לבכות. הקיפוד שאל “למה אתה בוכה? למה אמרת שנסתתר? מה קרה איתם?” “אלו הצבים שהיו איתי בבית הספר. הם לעגו לי וצחקו עלי. אני לא רוצה לראות את הפנים שלהם שוב בחיים שלי. אני לא רוצה. הם ילעגו לי ויצחקו עלי. זה ממש לא היה נעים לי שהם עשו לי את כל זה. ואני אפילו לא רוצה להיזכר בכל מה שקרה. בוא נלך לתוך בול העץ החלול שמצאנו ונשתה תה. אני ראיתי שם חפץ שכתוב עליו “להכנת תה” וגם ראיתי שם קומקום קטן”.          הקיפוד אמר “הלוואי שתשלימו. זה לא כיף לראות אתכם ככה עצובים. איך כל המריבה הזו בכלל התחילה? זה לא כיף לראות אתכם ככה עצובים…” הצב אמר: “זה רעיון טוב. אבל איך נעשה את זה?” הקיפוד אמר: “פשוט ניגש אליהם, ותגיד שאתה הצב שהם לעגו לו בכיתה א.” הצב והקיפוד קצת חששו, אך ניגשו אל הצבים. ראו הצבים את הצב שהעליבו, ומאוד התביישו במעשיהם. הם התלחששו ביניהם והחליטו לבקש סליחה על כל מה שעשו לצב וביקשו שישלים איתם. הצבים כתבו “סליחה שעשינו לכך את כל הדברים. אנו מצטערים ממש. לא התכוונו….רוצה להיפגש ליד המגדלור?” הצב קרא את הפתק וכתב להם בחזרה: “אני אשקול זאת”. לאחר כמה דקות החליט לסלוח להם. למחרת הם נפגשו ליד המגדלור. סלחו אחד לשני. והשלימו.