שלום קוראים לי אורית ועד לפני שנה לא הייתי הילדה הכי מנומסת או הכי צדיקה ונחמדה. אבל אז המורה נחמה ליבוביץ’ עזרה לי מאוד, זה התחיל ביום רגיל בחודש טבת תשל”ה. בכיתה היה שקט מוחלט המורה רינה, המורה למתמטיקה לימדה אותנו שיטה לפטירת תרגילים בחומר חדש זה היה נראה שכולן רדומות ועסוקות בשלהן ולא במורה. אף אחת לא הוציאה הגה וזה היה משונה כי אנחנו כיתה עם עשרים ותשע בנות ואנחנו די רועשות, לפתע ללא סיבה צעקתי בכיתה “המורה רינה למה בכלל אני צריכה ללמוד מתמטיקה החומר משעמם ואינו עוזר לי בחיים. במידה ואצטרך אני יכולה לפתוח מחשבון וזה הרבה יותר פשוט”. ברגע אחד כל בנות הכיתה הפסיקו את עיסוקן ובהו בי. המורה רינה נראתה עצבנית ומאוכזבת פתאום הבנתי מה אמרתי וחששתי שהיא תצעק או תעניש אותי בחומרה. להפתעתי היא רק הצביעה לכיוון הדלת ואמרה צאי החוצה ותירגעי ובסוף שיעור בוא איתי אני רוצה להכיר לך מישהי מיוחדת. קמתי בדרמתיות ויצאתי מהכיתה. ישבתי בחוץ על הכורסאות הסגולות שהונחו ליד הכיתה וכשראיתי את אם הבית עוברת לידי ומחייכת אליי התעלמתי ממנה. היא פנתה אליי: “תגידי חמודה האם שמעת על הפרויקט החדש בבית ספרנו עוזרים שומרים וזוכים?” לא, עניתי. איזה מין פרויקט זה? המשכתי בטון מזלזל, אם הבית לא התייחסה לאופן המזלזל בו דיברתי והסבירה בנועם “זהו פרויקט מיוחד בו כל תלמיד לוקח על עצמו אחריות בנושא שיפור ושמירת פני בית הספר, הילדים מתחלקים לקבוצות ופעם בשבוע פועלים כולם ביחד למטרות השונות ובסוף כל פעילות התלמידים מקבלים צ’ופר קטן. מה דעתך? תרצי להצטרף לאחת הקבוצות?” מה אני? שאלתי אין מצב! זה לא בשבילי מלמלתי. “מה את לא אוהבת לעזור ולתת מעצמך?” שאלה אם הבית הנחמדה. לא ממש לחשתי, טוב אני לא אלחץ עלייך אבל תחשבי על זה קרצה לי והמשיכה בדרכה.
כשנשמע הצלצול המורה ניגשה אליי וביחד הלכנו לרחבה שם מתקיימים אירועי בית הספר, התבוננתי באישה שאינה מוכרת לי ובילדי שכבת ו’ שיושבים על מחצלות ומקשבים בריתוק ובעניין רב לדברי האישה. המורה רינה אמרה לי לתפוס מקום ולהקשיב יפה לאישה שהסתבר לי ששמה נחמה ליבוביץ’ והיא אישה צדיקה וחכמה שלימדה את התנ”ך בדרך מרתקת לכולם: לחילונים, דתיים, עולים חדשים וכו’. המורה הוסיפה “תוכלי ללמוד ממנה הרבה”. התיישבתי וחשבתי לעצמי אם שכבת ו’ כל כך מתעניינים למה שאני לא אתעניין? הקשבתי למורה נחמה מספרת על התנ”ך ועל החיים שלה.
תוך כדי דבריה אמרתי לעצמי איזה צדיקה ונחמדה נחמה אני מתחילה לחבב אותה. בסוף ההרצאה נחמה ניגשה אלי, “המורה שלך סיפרה לי עלייך” באמת? התפלאתי. “כן, את יודעת היא אמרה לי שאת ילדה נהדרת באמת חמודה, חרוצה ומקסימה רק שלפעמים את קצת מתבלבלת וזה ממש בסדר כולם טועים מידי פעם, אני מאמינה בך שתצליחי לחזור לדרך הישר”. היא חייכה חיוך שמלא לי את הלב, חייכתי חזרה. סלחי לי אמרתי יש משהו דחוף שאני צריכה לעשות. “להתראות חמודה” להתראות השבתי לה ורצתי לקיר שם תלוי הדף עם הפרויקט שאם הבית סיפרה לי עליו. נרשמתי וכתבתי את שמי. שבוע לאחר מכן בסוף שיעור מתמטיקה המורה רינה קראה לי לגשת אליה וציינה מפני שהיא שמה לב שחל בי שינוי. אני משתתפת בשיעורים, מפרגנת לחברות שעונות תשובה וכבר לא מתלוננת כמו שהייתי נוהגת לעשות כבדרך קבע. חייכתי למורה והרגשתי מאושרת. אמרתי לה שגם אני מרגישה את השינוי שחל בי בעקבות הפגישה עם נחמה ליבוביץ’ והודיתי לה על ביצוע ההיכרות בנינו.
