קוראים לי שיר, אני גרה עם שתי אחי והורי בנתניה.
זה קרה בחופש הגדול.
לסבי יש מלון בירושלים, “מלון בראשית”,
הוא במיוחד מלון מוכר, עם איכות טובה, שירות טוב, נקי, מסודר “וכייפי”. מידי פעם אנחנו קופצים לבקר להנאה מושלמת.
סבי כבר היה מבוגר בשביל לנהל את המלון, שאירח תיירים רבים, ולכן רצה להעביר את המלון לאחריותנו וננהלו.
בתחילה כל משפחתי חשבה שזה לא מציאותי למרות שזה חוויה, עם הבריכה, האוכל המשובח והממתקים, אבל להוריי יש אחריות לעבודה, ולנו יש את בית הספר, הכיתה, החברים, החוגים ועוד… ההחלטה הייתה קשה מידי,
אבל לבסוף הוחלט – נוסעים למלון בשבוע הבא! לאחר כשבוע של ארגונים ופרידות, העמסנו את כל החפצים על המכונית ונסענו למלון. בדרך כולם נרדמו, ואני נותרתי מהורהרת על חברותיי שנשארו מאחור. בהגעתנו למלון אבא העיר את כולם, ואני התנתקתי ממחשבותיי, מיד התחלנו להתארגן עם הבגדים, החפצים, והתמונות.
עשינו היכרות עם העובדים וסיירנו במלון.
למחורת, אני ואחיי השכמנו בבוקר, ההורים עדיין ישנו כיוון שכל הלילה היו עסוקים בענייני המלון. אנחנו סיירנו לבינתיים בירושלים ולאחר מכן חזרנו למלון וארגנתי את חפציי, בארונות, במגירות. כשהגעתי למדפים שליד המיטה, הבחנתי בפסל מזהב, בצורת אישה עם כובע אצילי, הוא נראה ממש עתיק ויוקרתי.
לקחתי אותו והזדרזתי לחדרם של אחיי, הם התבוננו בו, אמרו “זהו כנראה פסל לנוי”, אבל אני הרגשתי שזה ממש לא.
החלטתי, שבשעת הצהרים, אתקשר לסבי בשיחת וידיו ואראה לו את המציאה הגדולה.
ואכן, סבי אמר: “ראיתי אותו פעם, אבל אניני מצליח להיזכר מהיכן”.
לאחר מחשבה נוספת, ניזכר שראה אותו בעקבות התאונה, שאירעה בשנה שעברה.
לא הבנו על איזו תאונה מדובר, והוא הסביר לנו שהייתה לו תאונה ללא נפגעים, והוא מילא דוחות בתחנת המשטרה ושם ראה בחדר החקירות בדיוק את הפסל הזה!
בשעות הערב שיתפנו את ההורים בעניין הפסל והבנו שצריך לקחת אותו לתחנת המשטרה.
בבוקר מוקדם נסענו כל המשפחה לשם.
הגענו, והראנו להם את המציאה, אמרו לנו שזה חפץ יקר ועתיק, והוא נגנב בשנה שעברה. היינו בהלם!
בתחילה חשבו שאנחנו גנבנו אותו ולכן לקחו אותנו לחקירה, גם את סבא העלו לשיחת וידיו,
הם שאלו שאלות משונות ומורכבות.
ובאמת אף לא אחד הבין איך הגיע הפסל למלון.
לאחר מכן, הבינו שאיננו קשורים לגניבה והעניקו לנו את הפסל במתנה על כך שהיינו ישרים ומצאנו אותו, הם שיחררו אותנו וחזרנו למלון. הנחנו את הפסל במדף שליד המיטה של הוריי. מספר דקות לאחר מכן, צלצל הטלפון של אבי ממספר לא מזוהה, הודיעו לו שמחר יצטרכו לעשות במלון סיור ולבדוק שהכל תקין ואין תקלות או נזילות. אכן בבוקר, הגיעו שני גברים למלון, בצעו בדיקה, והלכו.
לקראת הצהרים, ארגנתי את חדרם של הוריי, והופתעתי שהפסל לא במקומו! זה הטריד אותי מאוד, תהיתי לעצמי מי יוכל לקחת את הפסל?! חיפשתי ולא מצאתי. עזבתי הכל ומיהרתי לספר למשפחתי על מה שארע. לאחר דקות של חשיבה, אחי הגדול נזכר בגברים שבאו לסייר בחדרים.
לכן, למחרת בבוקר, הלכנו כל המשפחה להתלונן בתחנת המשטרה.
השוטר אמר “אתם צודקים, בשנה שעברה הם מאילו שגנבו את הפסל”.
מיד התחילו בחיפושים והלכו אחר העקבות שהשאירו אחריהם, הם מצאו וחקרו אותם ובסוף התוודו על גנבתם ואחר כך הניחו את הפסל במלון כדי לטשטש את עקבותם ויחשבו שאנחנו הגנבים.
היינו ישרים והרווחנו מכך שהתברר שהפסל שייך לסבתא רבה שלי,
כולנו היינו שמחים שהתעלומה נפתרה!
