לפני כמה שנים עלה ילד אחד לכיתה א’. לילד קראו ישי-אביב, אבל כולם קראו לו ישי. ישי למד בבית הספר “אביחי”. הוא מאוד התרגש לעלות לכיתה א’. גם בימים הראשונים מאוד אהב את בית הספר.
לא קרה שום דבר מיוחד בחצי השנה הראשונה בבית הספר. במהלך בית הספר ישי למד לקרוא ולכתוב. בכתיבה שלו היו עדיין הרבה שגיאות כתיב, אבל היה לו כתב מאוד יפה. הוא גם היה קורא יפה מאוד.
הדבר המיוחד הראשון שקרה לו היה הפנינג פורים. בהפנינג היו דוכני נקניקיות וצמר גפן מתוק, היו מתנפחים במגרש בית הספר, סוסי פוני בחצר האחורית ואקס-בוקס עם משחק הכדורגל “פיפא 2020” בתוך מבנה בית הספר. אבל ברוב הדברים שהיו בהפנינג, היה תור ארוך מאוד. לישי לא היה הרבה סבלנות, ובהתחלה הוא מאוד התאכזב, אבל אח”כ הוא הבין שהדרך הכי טובה לעשות שם משהו זה להיות סבלני.
ישי חיכה בתור של אחד המתנפחים כמה דקות, ובסוף נכנס אליו. הוא נהנה מאוד במתקן המתנפח. אותו דבר הוא עשה עם כל המתנפחים האחרים (הוא חיכה בתור כמה דקות עד שהיה תורו).
לאחר ש-ישי יצא מהמגרש4 הוא רצה לאכול נקניקיות וצמר גפן מתוק, אבל התור שם היה ממש ארוך. זה שהתור היה ממש ארוך נתן לו רעיון טוב: הוא יתחיל עם הדברים עם התורים הקצרים ואחר כך יעבור לארוכים.
הפעילות הבאה שהשתתף בה היתה סוסי הפוני. הוא חיכה בתור דקה בערך, ואחר כך עלה על סוס פוני אחד ורכב עליו. התור היה כל כך קצר שהוא יכל לחכות בתור עוד כמה זמן מבלי לבזבז זמן. אז ישי חיכה בתור עוד דקה ואז עלה על אותו סוס פוני שהיה עליו מקודם ורכב עליו. אבל בזמן הרכיבה השניה ישי נפל מהפוני וקיבל מכה חזקה ביד. למדריך של סוסי הפוני לא היה משהו לעזור לישי אז הוא אמר לילד אחד שילך לקרוא למורה.
בינתיים ישי וחבר שלו “יאיר” דיברו, ויאיר שאל את ישי: “אתה בסדר?”, יאיר אחז בכף ידו של ישי והרים אותו. “כן” ענה לו ישי. אחרי שניה ישי צעק: “אח אאו איי!!” ויאיר אמר לו: “אתה לא נראה כל כך בסדר”, רק קצת כואב לי אבל אני בסדר” ענה ישי, “טוב” ענה יאיר. ישי באמת לא היה נראה בסדר, ירד לו הרבה דם מהברך. אחרי כמה שניות חזר הילד עם תחבושת וכמה פלסטרים, הוא נתן למדריך את התחבושת והפלסטרים והמדריך חבש את הברך של ישי בתחבושת והדביק לישי כמה פלסטרים במקומות קטנים. זה שהוא לא יכל לרוץ, לקפוץ, או לרכוב זה בסדר, כי הפעילויות הבאות לא היו פעילויות פעילות.
הדבר הבא שהוא הלך אליו היה האקס-בוקס.
“רוצה לשחק פיפא?” שאל ישי את יאיר “לא תודה. אני רעב, אני הולך לקחת לי נקניקיה.” ענה לו יאיר ומיד שאל: “רוצה לבוא איתי לקנות נקניקיה?” ישי לא היה רעב ורצה לחסוך זמן. אז ישי ענה: “לא תודה, אני לא רעב”.
ישי הלך לחפש חבר אחר שישחק איתו.
ישי ראה את ליאם במגרש, הוא בדיוק ירד מאחד המתנפחים. ישי הלך אליו ושאל אותו אם הוא רוצה לשחק פיפא וליאם ענה: “כן, למה לא? נשחק בכיף”. אז ישי וליאם רצו לבניין, לאקס-בוקס.
ישי וליאם חיכו בתור שתי דקות, אבל בזמן שהם חיכו בתור ילד אחד עקף. “לא לעקוף!” אמרו ישי וליאם בדיוק באותו הזמן. הילד לא רצה שישימו לב אליו אך שמו לב אליו והוא נאלץ לחזור לתור.
כשהגיע תורם של ישי וליאם הם ישבו על כיסא והתחילו לשחק. שניהם שיחקו ממש טוב אך ליאם ניצח את ישי. התוצאות היו 02:01. “משחק טוב” אמר ליאם לישי. “גם לך” ענה ישי.
ישי מאוד נהנה במשחק פיפא עם ליאם.
אחרי המשחק ישי הלך לקחת צמר גפן מתוק ונקניקיות. הצלצול נשמע בדיוק בשניה ש-ישי סיים לאכול את הצמר גפן מתוק.
נראה שבסוף ישי כן הספיק לעשות הכל.
