הפמוטים
תאריך – 10 ביוני 1949
מיכאלה יקרה, איך את מרגישה? את בסדר?
אני לא יודעת אם את יודעת, אבל אנחנו במצור. אני אפילו לא יכולה להסביר לך
מה זה "מצור". זה פשוט סיוט! אין לנו אפשרות לצאת מירושלים (אני מתה
לבוא לבקר אותך), כמעט ולא מגיע לפה אוכל ומים. את לא מבינה לאיזה
חיסכון במים אנחנו נדרשים פה. על אותה כמות של מים אנחנו משתמשים
לשטיפת כלים (לכלים שנשארו שלמים…), לשתייה, לכביסה, לבישול, לניקוי
הרצפה ועוד…
למזלך, עזבת לסבתא שלך חודש לפני המצור הנוראי.
שבוע לפני המצור קבלתי ממך מכתב, כמו שאת תמיד נוהגת לעשות כשאנחנו
רחוקות אחת מהשנייה ושאלת אותי בשלומי. עניתי לך, שממש כיף אבל אם
הייתי עונה עכשיו, אז אני לא בטוחה שהייתי עונה את אותה תשובה…
כבר תקופה שתמר ואיתי אחיי הקטנים חולים ואין לנו כסף כדי לעזור להם,
ואמא שלי מנסה למצוא תרופות, באמת שהיא משתדלת אבל היא בסוף לא
מוצאת… ואבא שיודע למצוא תרופות גויס מיד כשהתחילה המלחמה.
הייתי רוצה להגיד שהתגברנו. אבל אותו היום המפחיד של תחילת המלחמה
לא ישכח… לא כל יום חוגגים את גיל 12… זה היה יום לפני יום הולדתי. הייתי
בטוחה שזה יהיה היום המאושר בחיי. בבקר של ה-30 בנובמבר קמנו
בהתרגשות לאחר קבלת תכנית החלוקה בעצרת האו"ם. פתאום שמענו
שהערבים שמתגוררים בארץ, פתחו בהתקפות נגד היישוב היהודי כדי למנוע
את הקמתה של מדינת ישראל.
אז מיכאלה, כפי שאת מבינה הבת מצווה שלי לא התקיימה ואני בספק אם היא
תתקיים…
אבא שלי גויס להגנה והוא קיבל במסגרת התפקיד שלו, ידיעות על תוכניות של
הערבים לפגוע ביהודים באזור שער יפו. את האמת זה ממש היה מפחיד כי זה
די קרוב לבית שלי…
רגע אני עוצרת. בדיוק אבא נכנס הביתה אחרי שלא ראיתי אותו חצי שנה! הוא
נראה פצוע. רצתי לחבק אותו. אחרי החיבוק הוא גם הביא לי מתנה לכבוד יום
הולדתי.
פתאום ראיתי שני פמוטים. ולא סתם פמוטים אלא פמוטים שהוא מצא בין
ההריסות של המלחמה. ישר שאלתי אותו מאיפה הם? והוא החל לספר לי
שהוא פתאום ראה מתחת להריסות משהו נוצץ. כשהוא ניסה לבדוק מה
הדבר, עפו מעליו מתח אבנים שזרקו הערבים. הוא התלבט והבין שאין לו זמן
אבל משהו משך אותו לפמוטים. הוא הרגיש בהם קדושה מיוחדת, הכניס אותם
מתחת למדים באיזור הלב. פתאום הוא פגעה בו אבן שנזרקה עליו לאזור
החזה, בדיוק היכן שאחד הפמוטים היה וכך ניצלו חייו. הוא ניסה להבין של מי
הם? והאם יוכל להחזירם ולמי? תוך כדי הרהורים נפל פתק מן הפמוט שהיה
כתוב עליו "הדלקת נרות הם הצלחת חיים ומי שהפמוטים יגיעו לידיו, שימשיך
את שרשרת הדורות". אבא מיד הבין את משמעות "הצלת חיים" וחשב
שבהבאתם אליי תמשך שרשרת הדורות… לא יכולתי לקבל מתנה משמעותית
וטובה יותר. החלטתי שבזכותם בכל סוף שבוע יהיה לי רגע עם עצמי ואקיים
את מצוות הדלקת הנרות אצלינו במשפחה ובכך אודה לה' על כך שהפמוטים
שמרו על אבא שלי.
יש לי עוד בקשה, גם ממך. בזכות הפמוטים, את תמשיכי לעזור לי להאיר
ותקיימי מצוות שאני לא יכולה לעשות כמו –עזרה למשפחתך, לא לדבר לשון
הרע , תתני צדקה והכי חשוב תעזרי לזולת וכך הפמוטים ימשיכו להציל
ולהאיר את העולם.
תהני עם סבתא שלך.
אוהבת
