הפיראטית האחרונה בעולם

היה היו פעם שני ילדים שקראו להם לילי ותום.

תום זילזל בלילי האחות הקטנה שלו והיא נעלבה וביקשה מאמא שלה שתפריד את החדרים שלהם.

לא עברו הרבה ימים ובלילה חשוך כשתום ישן נפתח החלון ומהחלון נכנס פיראט, כן כן פיראט אמיתי.

הוא תפס את לילי שהייתה ערה ובום! היא לא זוכרת מכאן כלום עד שמצאה את עצמה בספינת פיראטים ומסביבה המוני פיראטים, כולל הפיראט שחטף אותה.

איפה תום? היא שאלה, וכל הפיראטים צחקו, ולילי הייתה מבולבלת.

בואי לילי אני אסביר לך הכול, אמר לה הפיראט.

איך אתה יודע את שמי? שאלה לילי

הפיראט נראה המום – את לא זוכרת אותי?

מה? אמרה לילי, ואז הפיראט נראה עוד יותר המום: אני דוד שלך את לא זוכרת אותי?

למשפט הזה לילי לא הייתה מוכנה.

אתה לא! היא צעקה, והפיראט נפל על ברכיו.

את תופתעי לשמוע שאני כן דוד שלך

קודם כל עם ההסבר, לילי הלכה אחרי הפיראט, והוא הוביל אותה לחדר קטן ואפלולי.

תשבי על הכיסא, אמר לה הפיראט. לילי התיישבה בכיסא הקרוב ביותר שמצאה בחדר.

הפיראט ישב לידה – רוצה לשתות משהו? הוא שאל, לא תודה ענתה לילי.

תקשיבי לילי את חייבת להאמין לי – את פיראטית, ההורים שלך נטשו אותך מאז שהיית בת 3 ואני גידלתי אותך ובסוף החלטת לבנות ספינה משלי. רכשתי כמה חברים וביחד בנינו את הספינה.

כל כך הרבה פיראטים? שאלה לילי

לא לא – הם רק הצטרפו אמר הפיראט.

לילי הייתה מרותקת לסיפור של הפיראט. הפיראט סיפר בעצב ששמע בום גדול וראה שזה היה שודד.

אבל אתה בעצמך שודד אמרה לילי. לא! אני פיראט אמר הפיראט.

הפיראט הוא טוב והשודד הוא רע שאלה לילי?

כן אמר הפיראט והשודד לקח אותך והתחזה לאחיך ואת לא ידעת את זה כי היית בת 3, וחיפשנו אותך אבל לא מצאנו. ומעכשיו תבטיחי לי שאת לא מתקרבת לשודד המתחזה..

טוב, אמרה לילי מבולבלת.

רגע, אמר הפיראט, ולא קוראים לך לילי קוראים לך אביגיל.

אביגיל נשארה עם הפיראטים והתרגלה אליהם וכבר הכירה את כל השמות שלהם, ואלה השמות:

פיצי פיצפוני

פיפורל פר

מילט לש

ינורבפר

צ’ין צ’ין

מלור

ושמיטס

 

ביום בהיר אחד עם אוויר רענן אמר הקפטן של הפיראטים – היום אנחנו נמצא את תיבת האוצר.

הייתה דממה של התרגשות גדולה.

פתאום צעק צ’ין צי’ן שהיה על התורן – אנחנו קרובים לאי!

הקפטן אמר – נכון זה אמור להיות האי של האוצר, ונשמעו קולות של התרגשות.

הם נחתו על אי קטן. להתפצל! ציווה הקפטן. כולם ירדו מהספינה והתפצלו.

לאביגיל היה מקום מסוים שהייתה צריכה ללכת אליו, היא הלכה לאזור ההכי דרומי והתחילה לחפור- היא חפרה וחפרה עד שהיא גילתה משהו קשה, חפרה עוד וקצת ואז היא ראתה תיבה – כן כן תיבה.

היא חפרה מסביב, תפסה את התיבה והרימה אותה על החול. היא פתחה אותה ולא האמינה למראה עיניה, היו שם אלפי זהב וכסף. היא הרימה את התיבה והביאה אותה לקפטן שהריע והשתולל