הפיצוץ הגדול
קוראים לי שי לי ואני בת 7.5 אני מאוד אוהבת לנסוע לסבא וסבתא שלי שגרים בפתח תקווה ולפעמים אנחנו מתארחים אצלם בשבתות . שבת אחת בזמן מלחמת “חרבות ברזל” התארחנו אצלם וכל שלושת הדודים שלי היו ג”כ, במהלך הארוחה הדודים שלי ספרו חוויות מצחיקות שהיו להם בבית הספר כשהם היו קטנים ואנחנו התגלגלנו מצחוק. בשבת אחה”צ בניתי עם האחים שלי אהל גדול בבית של סבא וסבתא ומרוב התלהבות צעקנו והשתוללנו וכמובן רבנו והערנו את אבא ואמא ממנוחת השבת והם כעסו מאוד. אבא ואמא חזרו לישון ואנחנו שיחקנו בשקט ואכלנו מהארטיקים שסבא קנה לנו. אחר הצהריים ירדנו עם סבתא ודוד שלי אריאל למגרש המשחקים של והיו שם המון ילדים בכל הגילים ששיחקו בכדור, קלאס ועוד משחקים. לפתע שמענו אזעקה, תוך שניה נתתי יד לסבתא וכולנו רצנו לבית של סבא וסבתא ונכנסנו ישר לממ”ד. זה היה מפחיד אבל גם קצת מצחיק לראות את כל האנשים רצים בבת אחת לבתים שלהם. סבתא הסבירה לנו שהבום שאנחנו שומעים זה מ”כיפת ברזל” שמפוצצת את הטיל שהמחבלים שיגרו אלינו ושהצבא שלנו חזק מאוד ואנחנו לא מוותרים לערבים וננצח אותם. אחרי זה המשכנו לשחק בבית של סבא וסבתא עד שיצאה שבת. במוצאי שבת היינו כבר מאוד עייפים ונסענו הביתה וישר הלכנו לישון. פתאום שמעתי פיצוץ חזק נבהלתי מאוד הייתי בטוחה שנפל לי טיל במיטה. התחבאתי מיד מתחת לשמיכה. בינתיים אמא נכנסה לחדר שלי ולא ראתה אותי במיטה ואז היא מהר קראה לאבא. אבא נכנס לחדר והבחין שאני מתחת לשמיכה. ואז הוא קרא לי, שי לי, שי לי, קומי, צריך להתארגן לבית הספר. ואז אני התחלתי לצחוק הבנתי שבכלל לא נפל לי טיל במיטה ושזה רק היה חלום.
