ביום חמישי אחר הצהריים נשארתי לבד בבית. אמא נסעה לקניות ואבא היה בעבודה.
האחים הגדולים שלי הלכו לחברים ואני ישבתי להכין שעורים.
זה היה יום סוער וגשום מאוד. אבל לא רציתי לנסוע עם אמא כי זה די משעמם לערוך קניות שאתה לא צריך. אז העדפתי להישאר ולסיים את השעורים ואחר כך לשחק במחשב.
ישבתי בחדר לבד מול המחשב ושחקתי במשחק ממש מעניין. לפתע שמעתי ברקים ורעמים חזקים. נלחצתי. דאגתי אבל גם התגברתי. ואז שוב החלו הברקים להבריק והרעמים רעמו. איזה פחד!!!!!
ובבום אחד גדול התכבה החשמל-חושך-שקט –ופחד גדול בלב. נלחצתי נורא עד שצעקתי ‘אמאל’ה אמאל’ה’.אבל אמא לא שמעה.
מה אעשה עכשיו ? התחלתי לבכות לעצמי. אני לא רואה כלום כי חושך כבר השעה שש וחצי.
התקשרתי מהר לאבא ואמא שלי והם לא ענו.לא ידעתי מה לעשות, אף אחד לא שמע אותי ובלב הפחד גדל וגדל. נלחצתי נורא עד שלפתע שמעתי דפיקות בדלת.
מה אעשה עכשיו אני לא רואה כלום. חושך מצרים ואני לא יודעת איפה אמא שמה את תאורת החרום שלנו.
שוב דפיקות חזקות- ‘מי שם?’ צעקתי כשאני בחדר. אך לא שמעתי דבר.
‘מי שם?’ שאלתי- אך לא הבנתי מה עונים לי.
התחלתי לגשש באפלה את קירות הבית ובוםםםםם! נפלתי,נתקלתי בנעל של אחי.
אוף זה כואב מאוד. קמתי והמשכתי לחפש את הדרך לדלת הכניסה.
כשהגעתי לדלת שאלתי שוב –’מי זה? מי דופק?’
ואז שמעתי את חיים השכן שלנו.
פתחתי את הדלת והוא שאל אותי למה אני צועקת.
הסברתי לו שיש לנו הפסקת חשמל ושאלתי אם גם אצלהם יש הפסקת חשמל.
סיפרתי לו שנשארתי לבד ,היתה הפסקת חשמל ומאוד נלחצתי . הוא אמר לי:’ הודיה , תקשיבי ,אל תפחדי ואם את מפחדת תבואי אלינו’.
אמרתי לו:’ תודה רבה, אתה שכן טוב’ .שמחתי מאוד והתרגשתי שהיה אכפת לו ממני ואפילו ירדו לי דמעות. מזל שהיה חושך והוא לא ראה.
חיים השכן אמר שצריך להשאיר פתק על הדלת כדי שאמא תדע איפה אני ולא תדאג.
שוב גיששתי באפלה אך הפעם היה לי יותר קל כי חיים בא עם פנס.
כתבתי על הפתק: “אמא יקרה, אני אצל השכנים היקרים שלנו משפחת עדני .אל תדאגי. אוהבת מאוד,הודיה’.
עכשיו חיפשתי מגנט כדי להדביק לדלת.
איך שנעלתי את הדלת ………”ויהי אור! “החשמל חזר. עכשיו חיים השכן ראה את הדמעות שלי וחייך.
גם את אמא ראינו עולה במדרגות עם סל הקניות.
אמא היתה מופתעת, אך הבינה מיד שמשהו קרה ושמחה שמצאתי פתרון.
הודיתי לחיים השכן ונכנסתי עם אמא הביתה.
בבית סיפרתי לאמא את כל מה שקרה והיא נישקה אותי ואמרה שמגיע לי צל”ש על התנהגות בוגרת.
אני אמרתי לה שלכבוד שבת נכין עוגה למשפחת עדני כתודה על העזרה שלהם.
סוף טוב הכול טוב
