במהלך חופשת הקיץ, חבורת הבנות : אוריה, הודיה, אדל, ליאן ושילת החליטה לטוס למרוקו, מדינה מלאה בצבעים, תרבויות ונופים עוצרי נשימה.
אוריה, שהייתה תמיד המובילה של הקבוצה, חיפשה הרפתקאות חדשות, והפעם שאלה את חברותיה אם הן מוכנות לחקור יער מיסטי שנמצא במרחק נסיעה קצרה ממרקש.
ביום המחרת, אחרי ארוחת בוקר מסורתית, הן שכרו ג’יפ ונסעו לכיוון היער. כשנכנסו, העצים הגבוהים הסתירו את השמש, והאוויר היה מלא בריח של אדמה רטובה. אוריה, שהייתה נלהבת, הובילה את הדרך. “בואו נחקור, אני בטוחה שנמצא משהו מעניין”, היא אמרה.
לאחר כמה דקות של הליכה, הן הגיעו לאזור פתוח. במרכזו עמד עץ זית עתיק, רחב גזע, עם שורשים מסועפים. אוריה הציעה לבדוק סביבו. “מישהו בטח חצב כאן משהו”, היא אמרה, והבנות התאגדו סביבה.
לפתע אדל קראה: “היי, תראו את זה!”, היא הצביעה על חור קטן בגזע העץ. אוריה התקרבה, ולפתע שמעה קול חלול. “זה נשמע כמו חדר סודי”, היא אמרה, והבנות התלהבו מהמחשבה על מה שהן עשויות למצוא. הן דחפו את הגזע, והופתעו לגלות שהוא זז. מאחורי העץ נפתחה דלת קטנה.
בתוך החדר היה אור עמום, קירותיו מכוסים בכתבים עתיקים ובפיסות תכשיטים. אוריה הרגישה שהרפתקה מחכה להן. “בואו ניכנס” היא קראה, והחברות בעקבותיה. בתוך החדר שילת מצאה חפץ מוזר: קופסה קטנה מעוטרת באבן חן. “זה נראה יקר מאוד”, היא אמרה בהתרגשות.
אוריה לקחה את הקופסה, ולפתע הרגשה מוזרה מילאה את האוויר. כשפתחה את הקופסה, דלת היציאה החלה להיסגר. “מה נעשה?” שאלה הודיה, ופניה היו מלאות פחד. “אולי נצא דרך הדלת ההיא”, הציעה ליאן, והצביעה על דלת קטנה נוספת בקצה החדר. הן רצו למצוא דרך החוצה, אבל השערים והדלתות נסגרו.
בזמן שהן ניסו להבין מה לעשות, הן שמעו צעדים מתקרבים. אוריה ידעה שהן חייבות להסתתר. והן מצאו מקום מאחורי ערמת ספרים ישנים. הן ישבו בשקט, רועדות ומפוחדות. לפתע, דלת הכניסה נפתחה, ודמות גבוהה נכנסה. הדמות ממש הביאה עמה אור גדול, אור של קדושה.
הדמות החלה לדבר בשפה מרוקאית, אך הבנות לא הבינו את השפה. כשהוא שמע אותן אומרות אחת לשנייה שהן לא מבינות, הבין הרב שהן מדברות עברית, והחל לדבר בשפתן.
אני הרב יוסף משאש. אני מבין שהגעתן מארץ רחוקה , ארץ ישראל. גם אני משתוקק להגיע לארץ הקדושה. חיכיתי הרבה שנים שמשהו ימצא את מקום מסתורי ויאפשר לי לצאת מכאן.
הייתי ממש כלוא בתוך העץ. בזכותן אוכל סוף סוף לעלות לארץ הקודש ולדבר בה רק עברית.
״אבל… איך מוציאים אותך מפה?״ לחשה ליאן.
הרב התקרב אל קירות החדר, העביר את ידו על הכתבים העתיקים, ואז הצביע על הקופסה שאוריה החזיקה.
״הקופסה הזאת היא מפתח. אם תצליחו לצאת עם הקופסא בלי לקחת דבר מהאוצר הטמון כאן, גם אני אוכל לצאת״.
הבנות לא היססו ומיד יצאו החוצה אל היער, והרב משאש בעקיבותם.
הבנות נכנסו לג׳יפ יחד עם הרב, ולקחו אותו לביתו שלא ראה הרבה זמן.
הרב הודה להם והבטיח שעוד יפגשו בארץ ישראל.
וכמה שבועות אחר כך, כשחזרו לארץ, קיבלה אוריה הודעה קצרה ממספר לא מוכר:
״הגעתי.
אני מדבר רק עברית. תודה שפתחתן את הדלת. הרב יוסף משאש״
