זה היה ביום חורף קר בחוץ ירד שלג והכל היה אפור ,חשוך וקריר. רק בבית החולים בקומה השניה היה מאוד חם. ההתרגשות והשמחה היו רבים. למשפחת לוי נולדו שתי תאומות ורודות לחיים מתוקות ושמחות. לאחר ההתרגשות הגדולה העבירו את התאומות לחדר בו מטפלים בתינוקות חדשים.
והנה בלילה שקט ודממה בבית החולים ופתאום ברקע נשמעו צעדים… אנשי הצוות חשבו כי אלו צעדים של אמא כאובה המתרגשת בדרך לטפל בילדותיה החדשות… ולכן לא עמדו מנגד.
בעלות השחר עם זריחת השמש הגיע אבי התינוקות לאסוף אותן לחדרה של האם העייפה, ולהפתעתו מצא רק עריסה אחת מלאה והשנייה עומדת לידה עם שמיכות וכרטיס ברכה אך ללא תינוקת בתוכה. האב הנסער החל לצעוק, לכעוס ולצרוח ובין רגע השמחה הפכה לבהלה בכל המחלקה.. אנשי ביטחון, רופאים אחיות ואפילו גם סתם אימהות חולות הגיעו לשמוע ולראות מה פשר התעלומה.. אך אף אחד לא ידע להסביר מה קרה ואיפה נעלמה התינוקת היפה וורודת הלחיים.
ההורים ביקשו להיפגש עם מנהל בית החולים כדי לנסות לברר איך ביתם נעלמה, המנהל ניסה להתחמק ולא רצה להיפגש עמהם, כי לא ידע מה להגיד ולהסביר.
לבסוף החליטו ההורים לוותר על כך ולשמוח בביתם שנשארה, הם ערכו לה מסיבת הודיה חגיגית וגדולה שבסיומה נתנו לה את השם מיכל .מיכל הקטנה גדלה ולימים הייתה מצטיינת בלימודיה בבית הספר. היא הייתה מאוד שמחה ומאירת פנים, כל מי שנפגש איתה היה מתפעל כמה חן ושמחה יש לה. ההורים היו ממש מבולבלים כי הם אהבו אותה מאוד והתרגשו מגדילתה, אך בלב הסוד הכאוב הפריע להם והם ולא ידעו מה לעשות. האם לספר למיכל על אחותה, או לחכות קצת.. ולבסוף הם כבר לא יכלו לשמור את זה בבטן, הם היו קרובים לדבר איתה על זה, אך במחשבה שניה הם חשבו שזה יכניס אותה ללחץ, דאגה ולפחדים הם התלבטו מאוד מה לעשות? הם נשארו בסימן שאלה.
ובערב אחד כשחזרה מיכל מבני עקיבא הם החליטו כי זה רגע חייבים לגלות את האמת ואי אפשר יותר לשמור את זה בבטן בסוד, הם ישבו בנחת בסלון על כוס שוקו חמה ומפנקת, סיפרו למיכל את מה שקרה, היא הייתה מאוד מופתעת.. הוריה דאגו מאוד והחליטו לקחת אותה לקבל עזרה להתמודד עם המידע אצל איש מקצוע, פסיכולוג . היא הייתה מבקרת אצלו פעם בשבוע לתקופה די ארוכה ושם קיבלה כלים ועזרה להתמודד עם המידע שקיבלה.
לימים החלה מיכל ללמוד באוניברסיטה בחוג לרפואה ובסיום השנה הראשונה אותה היא סיימה בהצטיינות, הזמינו אותה ואת הוריה למפגש עם צוות המרצים, הוריה הנרגשים הגיעו בשמחה למפגש. יחד איתה הגיעו עוד כמה סטודנטיות עם הוריהם, רק סטודנטית אחת הגיעה לבדה.. קצת שמחה קצת עצובה.. רגע לפני תחילת הטקס ניגשה מיכל להזמינה לשבת איתם בשולחן וראתה דמעות בעיניה, מיכל ניסתה לברר מדוע היא בוכה וכך לאט לאט ביניהן התפתחה שיחה… שיחה שבסופה התגלתה האמת המרגשת כי ריקי… חברתה לספסל הלימודים היא אחותה האבודה!!!
מיכל הנרגשת כמובן מיד שיתפה את הוריה ולא ידעה את ליבה כי הרגשות היו מבולבלים התרגשות, חשש, דאגה… היא והוריה בכלל לא היו קשובים לנאמר במפגש אלא המתינו בקוצר רוח לסיומו כדי לשמוע מריקי האבודה איפה גדלה ומה קרה איתה בכל השנים מאותו הלילה שנפרדו בבית החולים.
