שלום, שמי נויה. רציתי לספר על דבר מאוד מיוחד שקרה לי.
לפני כמה ימים היה לנו טיול לירושלים. כל כיתתי ואני התרגשנו לקראת הטיול.
הכנו תיקים וקנינו ממתקים. הגענו לבית הספר ביום הטיול,התפללנו ויצאנו לדרכנו אל כיוון ירושלים.
כשהגענו אל ירושלים היה לנו סיור. ביקרנו בעיר דוד והתפללנו בכותל.
המחנכת שלי אמרה שיש עוד מקום אחד ללכת אליו. צעדנו לעבר המקום וראינו אישה שממתינה לנו בחוץ, כאילו היא ציפתה לנו. רוב בנות כיתתי התרגשו מאוד מהפגישה. אבל אני וחברתי לא הבנו מי האישה הזו. חברתי אמרה לי שכדאי שנקשיב כי לאחר מכן היא תשאל שאלות.
היא דיברה איתנו על כמה חשוב שניהיה מאוחדות ומגובשות ונדבר אחת לשנייה בכבוד רב.
לאחר השיחה היא שאלה:”למה כל כך חשוב לכבד כל אחד?”.
אני הצבעתי ועניתי:”כי אם הייתי מתנהגת בצורה לא מכבדת לחברותיי, חברותיי לא היו מתנהגות בצורה מכבדת אלי”.
היא ענתה לי: “נכון,יפה מאוד.
מי שיודעת את פירוש המשפט :מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך? שתצביע.”
רוב בנות כיתתי הצביעו ואמרו: אני, אני מכירה, אני”.
התביישתי כי לא ידעתי את פירוש המשפט.
חברה נוספת מהכיתה הצביעה ואמרה:”פירוש משפט זה הוא – מה שאת לא היית רוצה שיעשו לך, אל תעשי לאף אחת אחרת.”
היא ענתה:”נכון, כל הכבוד, כיתה של תלמידות נבונות.
באמת פירוש המשפט הוא – מה שאתה לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה לאחרים. הכוונה היא שמה שאתה לא רוצה שיעשו לך אל תעשה לחבריך.
אבל אפשר לפרש זאת יותר מדויק…
אני רוצה לספר לכם סיפור קצר…
אני תלמידת תיכון רגילה…כמו כולם. למדתי רגיל.
באותו זמן היה לנו מבחן בגרות, היו שתי בנות שעשו מבחן, אחת חברתי לכיתה ואת השנייה לא הכרתי.
שאלתי את חברתי איך היה המבחן? ולא שאלתי את התלמידה השנייה כי לא הכרתי אותה.
כעבור כמה שנים,הבת השנייה שעשתה מבחן ואני לא הכרתי אותה ולא שאלתי אותה איך היה המבחן, התקשרה ואמרה:”שלום,את זוכרת אותי?
אני התלמידה שלא שאלת אותה איך היה במבחן בגרות”. לאחר השיחה התביישתי והבנתי שצריך להתייחס לכולם ולא משנה אם אני מכיר אותו או לא.
היא שאלה: “מה הבנתן מהסיפור?”
כולן שתקו,כי אף אחת לא ידעה מה לענות.
ואז היא אמרה:”המשפט קשור קצת גם לסיפור זה.
כי בשני המקרים היו רוצים שנתייחס לכולם כמו שהיינו רוצים שיתייחסו כך אלינו.
לאחר כמה שאלות נוספות, אני וחברתי שמענו שהמורה אומרת לאישה שדיברה כל הזמן:”תודה,הרבנית נחמה ליבוביץ”.
לאחר שעשינו סיור גם בטיילת ארמון הנציב, בדרך לאוטובוס שאלנו את המורה שלנו:”האם את יודעת מי האישה שעשתה לנו את השיחה הזו?”.
היא ענתה:”כמובן, היא רבנית גדולה מאוד- שמה נחמה ליבוביץ.”
כעבור זמן מה הגענו לאוטובוס, ויצאנו אל דרכנו לבית הספר ומשם ההורים שלנו באו לאסוף אותנו.
כשישבתי ליד חברתי שאלתי אותה:”האם השם נשמע לך מוכר?”
ואז היא ענתה לי:”בטח, היא אישה מאוד גדולה במעשיה
ובמי שהייתה ובעיסוקיה.”
עניתי לה:”האם את יודעת מה היא עשתה ובמה עסקה בחייה הרבנית נחמה?”
היא ענתה:”כן,לדוגמא:
הייתה פרשנית,ופרופסור למקרא, מורה, מחנכת וכלת פרס ישראל בתחום החינוך, עסקה בהוראת תורה נביאים כתובים וחידשה דרך ללימוד חדשה בתנך”.
עניתי:”ואוו, היא הייתה אישה חשובה מאוד בתחומים רבים מאוד,עסקה בדברים רבים בחייה.”
אמרתי:איך לא ידענו מי האישה הזו?”.
חברתי הינהנה וכך המשיכה הנסיעה והגענו לבית הספר. אימי אספה אותי ושאלה:”איך היה בטיול?”
עניתי לה:”היה מאוד מהנה וחוייתי.
היום פגשנו אישה מיוחדת, גדולה במעשיה הרבים ובעיסוקיה.”
אימי שאלה :”מי זו האישה הזו?”
עניתי לה:”היא אישה מיוחדת מאוד,ושמה נחמה ליבוביץ.”
אמי ענתה בהתרגשות רבה:”ואוו, איזו זכות, זכיתן לפגוש אישה כל כך גדולה במעשיה ועיסוקיה.”
