בשכונה שלנו צומחים עצים, כל מיני עצים- עצי סרק ועץ אחד של תפוזים.
עץ התפוזים היה עץ יפה, פרותיו טעימים וגדולים, הוא כל כך יפה וכל כך בולט ומושך שהפך למקום מפגש. בחורף מרחוק הוא בולט בגלל צבעו הכתום ובאביב הוא מפיץ ריח של הדרים.
הילדים אהבו אותו, טפסו עליו, קטפו תפוזים, חיבקו אותו ושמרו עליו שחס וחלילה מישהו לא יזיק לעץ. לא רק ילדי השכונה אהבו אותו, גם הציפורים אהבו את עץ התפוזים, הוא היה הבית שלהם.
כאשר הילדים טפסו על העץ לא פעם הם ראו קן של אמא ציפור אבל אף אחד לא נגע בקן כי הם ריחמו עליה.
לא רחוק מעץ התפוזים צומח לו עץ סרק ישן מאוד, אפילו סבא שלי שיחק ליד העץ הזה כשהיה ילד קטן. הילדים לא התקרבו לעץ הזה, אפילו במשחק מחבואים הם לא נחו מתחת לצל שלו ולא חיבקו אותו כאילו לא היה קיים.
יום אחד העץ הזה החליט לדבר כי נמאס לו להיות לבד, הוא לא דיבר בשקט אלא צרח חזק ואמר:” אני פה ילדים, בואו אלי, טפסו עליי, שבו מתחת לצל שלי”. אבל אף ילד לא הקשיב לו. כולם שמעו אך בכל זאת לא רצו להתקרב אליו.
רק אילן, עולה חדש מתימן, ניגש אל העץ וחיבק אותו.
“אל תצעק” אמר אילן, “אני לידך, אני חבר שלך, אני אשמור עליך”. ברגע זה העץ התרגש וכל העלים התחילו לרקוד. גם אילן התרגש שהעץ נרגע ומאמין לאילן, חברו החדש.
יום יום בדרך אל בית הספר, עובר אילן ליד העץ ,מברך אותו ושואל לשלומו:” בוקר טוב, מה שלומך? איך ישנת הלילה? היה לך קר? חם?” לאחר מכן, נותן לו חיבוק ואומר להתראות.
“מתי אתה חוזר?” שואל העץ, אילן ענה לו -“בקרוב, מתי שאוכל”. “אל תדאג, אני מבטיח שלא אעזוב אותך ולא אשכח אותך” הוסיף אילן, אך העץ ביקש מאילן שלא יבוא לבד ויביא עימו עוד כמה חברים.
עברו יומיים ואילן לא הגיע לעץ והעץ עצוב חושב וחושב, דואג שאולי קרה משהו לאילן וחושש שאולי אילן יפסיק לבוא משום שהוא ביקש ממנו לבוא עם עוד חברים.
ביום השלישי אילן מגיע לבדו, מחבק את העץ ושואל לשלומו, אך העץ ממשיך להיות עצוב ושוב מרים את קולו וצורח “אני פה ילדים, בואו אליי, בואו תסתתרו מאוחרי הגזע שלי”. אך הילדים לא הקשיבו לו ולא התקרבו אל העץ העצוב.
“יש לי רעיון”- אמר העץ לאילן, “אולי תזמין את החברים שלך מחר בשעה חמש למסיבה לכבוד החברות החדשה. אבל אל תגלה לאף אחד על החברות החדשה ואם ישאלו אותך אז תענה שזה הפתעה”.
יום חלף, השעה כבר ארבע וחצי ואילן הגיע ראשון עם תיק ובו ממתקים, עוגות, שוקולדים, משחקים, כדורסל, פרסים, פתקים עם שמות הילדים, שתייה, שולחן מתקפל ומצלמה.
השעה חמש והעץ לא מאמין למראה עיניו- “כל כך הרבה ילדים מסביבי אני פשוט לא מאמין”. הרבה רעש והמולה מסביבי. חלק מהילדים צוחקים, חלק צורחים וחלק קולעים את הכדור לסל שאילן תלה עלי.. בקיצור כולם שמחים מסביבי”.
אילן היה מאושר שכולם הגיעו לעץ העצוב והחליט לספר להם את ההפתעה- בכל ערב ראש חודש ניפגש כאן ליד העץ שלי למסיבה קטנה. מסכימים? הם ענו בפה אחד- כן! ומעכשיו זה לא רק העץ שלך ,זה העץ של כולנו. אילן הסכים שמעכשיו זה העץ של כולנו.
