פעם לפני שנים רבות, הייתה ילדה בשם ענן (קראו לה כך בגלל שהיא גרה בעננים). ענן הייתה ילדה חמודה, יפה, מתוקה, חכמה, אוהבת לעזור לאנשים, אבל אף פעם לא חשבה לאהוב אותם.
לענן היה שיער בלונדיני, עיניים כחולות, נעלי בובה לבנות ושמלה ורודה. והינה אחרי שבוע הגיע הרגע לו חיכתה. הוריה הלכו לחבריהם הטובים. היא לא ידעה שהם הלכו לבקר אותם בגלל שהם חולים והיא מאוד אוהבת לבקר חולים למרות שהיא לא אוהבת אותם. ואז שהוריה יצאו מהבית וטרקו את הדלת. הגיע הרגע לו כולו חיכתה. שהיא לבד בבית בלי אף אחד. היא כול כך חיקתה לרגע הזה בגלל שהיא קבעה אם חברתה הטובה עננית. והוריה לא ידעו מזה.
היא בילתה עם עננית כל הערב ופחדה שהוריה יחזרו הביתה וידאגו כשהיא לא תהיה בבית. ענן עשתה עם עננית כל מני דברים, למשל: הן הכינו עוגיות עננים ביחד וגם ציירו ציור משותף, אכלו את מאכל העננים המפורסם ושתו מי עננים. איזה טעים!
עננית סיפרה לענן סוד כמוס, שלא סיפרה אותו לאף אחד. הסוד הוא שיש להם בבית מגלשת קשת קסומה שמגיעה עד לכדור הארץ ומדי פעם היא יורדת ומבקרת את האנשים שם. הסוד הנוסף הוא שכשהיא מגיעה לארץ, היא רואה ואינה נראית, ככה היא יכלה להסתובב בין האנשים, אפילו לעשות להם מעשי קונדס, והם בכלל לא יודעים שהיא נמצאת שם ביניהם.
ואז, עננית לקחה את ענן למגלשת – הקשת שלהם וירדה איתה ביחד אל הארץ, להראות לה כמה יפה וכמה נחמד שם. כשסיימו לטייל בארץ, עלו בחזרה לעננים בעזרת מגלשת הקשת שעזרה להם לעלות.
ענן ועננית חזרו לבית של עננית והשעה היתה כבר מאוחרת. עננית היתה צריכה ללכת לישון וענן היתה צריכה לחזור לביתה. מרוב שענן מיהרה הביתה, כדי שלא ידאגו לה, היא התבלבלה בדרך והלכה בין מנהרת העננים המפחידה שאף אחד לא העז להכנס אליה כבר אלפי שנים, ואף אחד לא ידע מה מסתתר שם.
רק מישהו אחד ידע, וזו היתה עננית. ענן נכנסה למנהרה ועננית עוד לא סגרת את הדלת של ביתה, והיא ניסתה לצעוק לה שזו המנהרה המסוכנת, ושתזהר, שיש בה את השר שרוצה להפיל את העננים לאדמה בארץ, אבל זה היה כבר מאוחר מדי, ענן לא שמעה והיא כבר נכנסה לתוך המנהרה החשוכה.
ענן הלכה בבהלה ובדאגה שהוריה כבר בבית מחכים לה ודואגים לה. ענן המשיכה ללכת כמה צעדים בתוך המנהרה, ופתאום שמעה קולות מפחידים, קולות של כעס. לפתע ענן ראתה שם מישהו גדול, נראה כמו ענק מפחיד שרוצה לאכול אותה.
ענן שאלה את הענק “מי אתה?” ענה לה הענק: “אני השר האכזרי שרוצה להפיל את כל העננים היישר לאדמת כדור הארץ”. נבהלה ענן והלכה כמה צעדים אחורה ושאלה אותו “למה? למה אתה רוצה להרוס לאנשים אחרים? הרי אתה יודע שאנשים גרים פה וחיים פה ורוצים לחיות. גם אם לך היו רוצים להרוס את הבית זה לא היה לך נעים”. ענן המשיכה לדבר איתו ולהסביר לו שזה לא יפה להרוס לאנשים אחרים.
הענק ענה לה “מה אכפת לי? אני שונא את המקום הזה למעלה בשמיים ואני הולך להמשיך בתכנית שלי כל החיים”. ענן חשבה לעצמה אם היא היתה הורסת לאנשים אחרים, היה להם לא נעים. והיא המשיכה לדבר איתו, כמה שעות, עד שהוא הבין שזה לא יפה להרוס לאנשים אחרים.
אחרי כמה שעות טובות, הענק הגדול באמת הבין שזה לא כ”כ יפה להרוס לאחרים ולקלקל להם, במיוחד את המקום שהם גרים בו. הענק השתכנע, במיוחד בגלל שענן היתה כ”כ נחמדה וחמודה והוא החליט לחזור בו ממעשיו הרעים ולנסות להיות חבר של ענן ולהתחיל להיות טוב יותר.
הענק שאל את ענן אם היא תסכים להיות חברה שלו? ענן הסכימה, בתנאי שהוא לא יהרוס יותר כלום ושיהיה טוב יותר. אז ענן הסכימה להיות עם ענק החברה הטובה ביותר שלו.
ענן יצאה מהמנהרה, נזכרה בדרך הביתה והלכה עד לביתה. ענן פתחה חריץ קטן בדלת וראתה שהוריה לא בבית. נכנסה ענן לחדרה והלכה לישון עייפה אך מרוצה, שהצליחה במשימה להפוך את הענק למישהו טוב יותר.
הוריה של ענן חזרו הביתה אחרי כעשר דקות ולא ראו את ענן. הם דפקו בדלת החדר של ענן, אך אף אחד לא ענה להם, אז הם ידעו שהיא התעייפה מאד והלכה לישון.
למחרת בבוקר סיפרה ענן להוריה את כל הסיפור. הוריה קצת כעסו עליה שהיא הלכה לעננית בלי רשותם, אבל הם שמחו כי היא הצליחה במשימתה והפכה את עולם העננים למקום טוב יותר.
