העלייה מפרס
סבא אברהם וסבתא חני נולדו בפרס, איראן של ימינו. הם נולדו בכפר בשם “קנגובול”. הם התחתנו ונולדה להם תינוקת בשם אסתר. כאשר אסתר הייתה בת שנה פרצה שמועה בכפר שאנשים מהסוכנות היהודית מחפשים יהודים ומשכנעים אותם לעלות לארץ ישראל, אנשי הסוכנות עשו זאת מבלי שאף אחד מהממשלה ידע, סבא וסבתא עם עוד שכנים יהודים ששמעו על כך התלהבו מהרעיון לעלות לארץ ישראל כי הם אהבו את הארץ מאוד ורצו לעלות אליה. הם ארגנו תיק קטן עם קצת אוכל, בגדים וצעצוע להם ולתינוקת והלכו עם אנשי הסוכנות לטהרן עיר הבירה של פרס.
הגברים יצאו לזייף מסמכים כדי לעלות לארץ ישראל, בתמורה למסמכים הם היו צריכים לתת שוחד, סבא נתן תכשיטים מזהב. הם ישנו בבית כנסת, בית הכנסת היה גדול ויפה. אנשים עזרו האחד לשני ושם אנשי הסוכנות הביאו להם את תעודות הזהות המזויפות. לילה אחד הם העלו אותם על אוטובוסים ובמשך עשרה ימים הם נסעו עד לטורקיה, בטורקיה הם ישנו ולא במלון אלה באוהלים ביער שהסוכנות ארגנו להם.
לאחר מכן הם עלו על אוניה גדולה, באוניה סבא לא הרגיש טוב והתינוקת חלתה באדמת ובאוניה היה רופא שטיפל בהם. הם הגיעו לנמל חיפה, שם קיבלו אותם אנשי הסוכנות שהיו בארץ והם ישנו כמה משפחות ביחד באותו אוהל. הסוכנות היהודית הביאו להם כרטיסיה לרכישת מוצרי מזון בסיסים. לסבתא היו אמא ואחים שעלו לפניהם מפרס ועברו לגור בחצור הגלילית, אנשי הסוכנות הציעו לסבא וסבתא לעבור לגור בישוב ליד ירושלים והם סירבו ואפילו שבתו רעב ואמרו “אנחנו לא רוצים לגור בשום מקום רק בחצור הגלילית”, אנשי הסוכנות הסכימו להם והעלו אותם על משאית לכיוון חצור הגלילית.
הם הגיעו לחצור בלילה, היישוב היה שומם, הייתה שכונה אחת בלבד של בתים העשויים מעץ ופח, נהג המשאית הוריד אותם ונסע. סבא הקיש על אחד הצריפים ולהפתעתו מי שפתח את הדלת היה אדם שהכיר מפרס, הוא שמח לפגוש אותו והוא הראה לו איפה יש צריף פנוי ושם סבא וסבתא גרו יחד עם התינוקת. כעבור זמן גייסו את סבא למספר חודשים לצבא (לגולני) וסבתא לקחה זרעים שהיא הביאה איתה מפרס ושתלה אותם בגינה של הצריף. וכך גדלו להם ירקות בגינה כמו: עגבניות, כוסברה, חצילים ועוד. באותה התקופה לא היו חנויות וחילקו ליהודים בארץ תלושי מזון ומנת בשר הם קיבלו פעם בחודש, אפילו אורז לא היה בארץ. ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ביקש מאחד המפעלים שמייצר פסטות, לייצר פתיתים בצורה של אורז ומאז ועד היום הפתיתים האלה מכונים אורז בן גוריון. סבא השתחרר מהצבא וחיפש מקום עבודה על מנת לפרנס את הבית, באותו הזמן בחצור נפתחה מחצבה וסבא עבד במחצבה מספר שנים ולאחר מכן הוא עבר לעבוד בחקלאות. לאחר מכן הוא עבר לעבוד בקטיף של שזיפים ותפוחים. לאחר מספר שנים סבא עבר לעבוד בחברת “סולל בונה” זאת חברה שבנתה את ארץ ישראל ובכך סבא בנה כבישים ובניינים, הוא כל כך אהב את העבודה הזאת.
לאחר מכן סבא יצא לפנסיה וסבתא נפטרה בגיל 60 לפני 37 שנה בערך. היו להם שישה ילדים. שמות הילדים שלהם: הבכורה אסתר ז”ל, יפה, מרדכי ז”ל, שולה, אריאלה (סבתא שלי) ומנחם. מאז שסבתא נפטרה סבא גר לבד עד היום והוא בן 94. סבתא אריאלה מגיעה אליו כל יום, היא מאכילה אותו ומטפלת בו במסירות רבה.
