פעם היה ילד יהודי ששמו יהודה. יהודה היה בן 5 וגר בספרד. בספרד היו הרבה ערבים, ובמקום שבו הם גרו היו ממש קצת יהודים. הם שמעו שכל הערבים שהיו שם רוצים להרוג את כל היהודים.
יהודה רצה לעלות לארץ ישראל. אבל להורים שלו לא היה מספיק כסף בשביל לעלות לארץ, אפילו לא היה להם מספיק כסף בשביל אוכל.
יום אחד הערבים הרגו את כל היהודים שראו בחוץ, והאבא של יהודה גם נרצח.
כל המשפחה של יהודה הייתה עצובה מאוד.
לאחר 12 שנים יהודה נזכר שהוא הבטיח לאבא שלו שיום אחד הוא יעלה לארץ. הוא עבד קשה וחסך כסף במשך שנה. בגיל 18 היה לו מספיק כסף לעלות לארץ והוא עלה לבד לארץ וגר באור עקיבא. בהתחלה הוא לא הבין כלום, אבל הוא הכיר שם מישהו שמדבר ספרדית והוא דיבר איתו ועזר לו בכל מיני דברים.
לאחר שנה יהודה ידע עברית ממש טוב והוא שמח שהוא עלה לארץ כי הוא הרגיש בטוח בארץ.
יהודה מצא עבודה והתחיל להעביר שיעורי תורה בעברית ובספרדית.
בגיל 22 יהודה התחתן עם רחל ולאחר כמה שנים נולדו להם שלושה ילדים: לילד הראשון קראו אברהם, לילד השני קראו איתי, ולילדה השלישית קראו הלל.
לאחר כמה שנים, יהודה הפך להיות רב של בית כנסת באור עקיבא. והוא היה אוהב ללמד תורה ולעזור לפצועים. יהודה היה הולך לצבא והיה מביא אוכל לחיילים ביום שני וביום רביעי.
יהודה שמח שמהמקרה העצוב שקרה לו הוא התקדם ועכשיו טוב לו והוא חושב שהכי טוב לגור בארץ ישראל כי זאת הארץ של היהודים ונעים לחיות בישראל.
