העליה
שמי אמי, נולדתי בשנת 2011 במרסיי שבצרפת .
במשפחתי יש: הורי , אחותי ואחי הקטן .
בגיל 7 , כשסיימתי כיתה א , התחזק בליבי ובמוחי הרצון לעלות לא”י , ארץ אבותינו .
הרצון לעלות לא”י התגבש בי מהסיבה שהרגשתי זרה בצרפת .
הרגשתי שזו לא הארץ שלי , הזיקה שלי לדת , לתורה , אהבת ישראל , לצאת מהבית מבלי לחשוש שיפגעו בי או במשפחתי ,
להרגיש חופשיה .
אהבתי הרבה לשפה העברית שלמדתי בבית הספר ” בני- לזר ” .
אמנם היו לי חברות יהודיות בבית הספר , אך הרצון לעלות לארץ היה חזק מכול .
אימי עבדה בחנות בגדים ואבי עסק במוצרי בשר .
אני זוכרת את השיחה הראשונה שהייתה לי עם ההורים .
ישבנו בסלון והודעתי למשפחתי כי ברצוני לשוחח עימם .
בתחילה הם הביעו דאגה כי לא הבינו את סיבת השיחה , אך מהר מאוד הסברתי כי מדובר באהבתי לארץ ישראל , הרצון להיות בה , להרגיש חופשיה , רצוייה , לשמור שבת וללמוד בהרחבה על תורתנו הקדושה .
הוריי העלו טיעונים רבים , בדבר מקום העבודה , מגורים , השפה , המשפחה שנשארת מאחור ועוד .
שישה חודשים אחרי השיחה “המיוחדת” , סיפרו לי הוריי כי אנו נוסעים לטיול של שבועיים בא”י. אין מילים שיכולות לתאר את גודל השמחה שלי , ההתרגשות והבכי , זו פעם ראשונה שאני זוכה להגיע לא”י .
כשהגענו לשדה התעופה שאלתי את אמא “למה יש כל כך הרבה מזוודות ?” אמא הבטיחה להסביר לי ברגע שנגיע למטוס .
כשעלינו למטוס , אמא אמרה “אנחנו נוסעים לא”י , אך לא למטרת טיול אלא למטרת מגורים “.
עד היום אני מרגישה את התחושה שהייתה לי כששמעתי את מילותיה של אמא .
ילדה קטנה בת 7 , בכיתי , שמחתי זעקתי , לא יכולתי לשבת לרגע מרוב התרגשות שהחלום שלי מתגשם .
אחרי כמה שעות טיסה נחתנו בא”י , היד קצרה מלכתוב את התחושות , נסענו ישירות לרעננה שם שכרו הוריי דירה מבעוד מועד . החיים בארץ היו בתחילה קשים מבחינת שפה , ביליתי שנתיים באולפן לעברית .
לימים גם אחותה של אמא עלתה לארץ ועברה לגור באשדוד , אנו עברנו לאשדוד בעקבותיה כדי להיות ביחד עם המשפחה .
והנה אני פה , אמי זואגי, כותבת לכם את סיפור עלייתי לא”י , שמחה ומודה להשם שזיכה אותי ואת משפחתי לעלות לא”י , ארץ הקודש .
תודה לך ה’ על הכול ותודה לכם על שאתם מקדישים זמן לסיפורי .
