העזרה בחושך
נחמה ליבוביץ’ לימדה ילדים קטנים וגדולים תורה בביתה. פעם, בסוף הלימוד תורה דפקה אמא של אחד התלמידים כשהיא מחזיקה תינוקת. נחמה פתחה את הדלת ואמרה: “שלום וברכה” במאור פנים. נחמה אמרה לתלמיד: “ילד חמוד, אמא שלך הגיע לאסוף אותך”
לנחמה לא היה ילדים וכשנחמה ראתה את התינוקת, שאלה אם אפשר להחזיק אותה? האמא של הילד ענתה : “כן, בשמחה”. נחמה החזיקה את התינוקות, והאכילה אותה בבקבוק חלב.
בני המשפחה עזבו את הבית של נחמה ויצאו בחוץ. בחוץ היה ערפל כבד ובני המשפחה לא מצאו את האוטו שלהם. חיפשו אור שיאיר להם ולא מצאו. חיפשו וחיפשו ולא מצאו!
בינתיים, נחמה הסתכלה בחלון וראתה שיש ערפל כבד. היא יצאה החוצה עם פנס וחיפשה למי לעזור בחושך הגמור. לפתע, ראתה את המשפחה שהבן שלה למד אצלה בשיעור. היא נגשה מהר ושאלה: “אתם צריכים עזרה?” הם ענו: “כן, אנחנו לא מצליחים למצוא את האוטו בחושך”. נחמה מיד האירה להם עם הפנס והמשפחה מצאה את האוטו ונסעה בשלום לביתה.
היה כבר מאוחר, האמא השכיבה את הילדים לישון והיא חשבה בליבה – “וואו, נחמה היא כזו צדיקה: כי היא גם מלמדת את כל סוגי הילדים תורה, גם עוזרת לתינוקות אפילו שאין לה ילדים בעצמה, וגם בחושך היא יוצאת לעזור לאנשים!!”
