העולמות של שמוליק
נעים מאוד שמי שמוליק, וכולם מכנים אותי שמוליק השובב.
אבל בעצם אני חושב שאני יותר בכיוון של מבולבל.
הרשו לי לשתף אותכם בעולם המיוחד שלי.
הכל התחיל כשיום אחד אימא אמרה לי שמגיעים אורחים ועלי לסדר את החדר.
איזה כיף אני מאוד אוהב אורחים וכמובן שרציתי מיד ללכת לסדר ולהקשיב לאימא. אבל לרגע הרגשתי שזאת משימה בלתי אפשרית ושיש בתוכי 2 עולמות האחת סדריה והשניה בלגניה.
רוצים לדעת למה? בואו תשמעו.
בסדריה הרגשתי שאני ילד נקי ומסודר ילד שמקשיב כל הזמן ומנומס בקיצור כמו שוטר ייצוגי שלובש מדים מגוהצים.
בסדריה תמיד הייתי חושב לפני כל פעולה לפחות 20 פעם. כל דבר הייתי מתכנן מראש אפילו את התחפושת לפורים הייתי כבר מתחיל לתכנן מסוף חנוכה בהתרגשות רבה.
בסדריה תמיד הייתי מכין שיעורים ועוזר בעבודות הבית בשמחה.
כך פחות או יותר בעולם הזה הכל היה נקי, רגוע ובטוח.
אני חושב שזה מאוד הפריע לעולם השני. לבלגניה.
העולם השני היה בדיוק ההפך מסדריה המילים פשוט זרמו מהפה כמו קרונות של רכבת לפעמים אפילו בעולם הזה הייתי מרים את הקול ומתפרץ לדברים בלי לשים לב מה אני אומר וכך זה היה בלי שהתכוונתי כלל.
ממש מוזר מה שקורה בין שתי העולמות.
מי בעצם אחראי ומקבל את ההחלטות בעולמות. האם זה אני? האם אני יכול לגרום לבלגניה להיות כמו סדריה? למרות שאגלה לכם סוד קטן לפעמים אני קצת נהנה שיש באלגן או להתפרץ כי כך אני מרגיש חופשי, אבל כולם אומרים שאני מפוזר מבולבל לא מדייק בזמנים ואפילו משעשע.
ואני לא כל כך מבין מה הם רוצים אימא אמרה לי שכדאי לי לחשוב על 2 סיסמאות כדי שיעזרו לי להבין באיזה עולם אני נמצא באותו רגע, וכך יעשה לי קצת סדר בראש.
חשבתי רבות ואז לפתע עלה לי רעיון .
לסדריה הכל כך מסודרת אתן סיסמא ” סוף מעשה במחשבה תחילה”
ולסיסמתא של בלגניה אקרא ” אל תצר דאגת המחר” מה דעתכם?
פגשתי אחר הצהריים בגינה ליד ביתי חבר שמאוד הזכיר לי את עצמי הוא כל הזמן צחק, השתולל קפץ והיה נראה קצת לא רגוע ממש מבולבלי. חשבתי לעצמי שאולי אגש אליו ונוכל להיות חברים.
“שמוליק” שלום קוראים לי שמוליק רוצה לשחק איתי?
“ילד” לא עכשיו! אתה מפריע לי.
“שמוליק” אולי אני יכול להצטרף אליך במה שאתה משחק.
“ילד” נו טוב בסדר אבל לא אמרתי לך איך קוראים לי, קוראים לי דני אבל כולם מכנים אותי דני שובבני
” שמוליק” חה חה חה חה גם אותי מכנים בשם דומה שמוליק השובב.
אתה מאוד מזכיר לי את עצמי. גם אני מאוד אוהב לקפוץ, להשתולל ממש כמו בבלגניה.
“דני” מה? בלגניה? מה זה?
“שמוליק” אה זה עולם שחיים בו רק ילדים מבולבלים ושובבים.
“ילד” אתה בעצם אומר שאני חיי כמו בעולם הזה בלגניה? רוצה לדעת למה אני כל כך שובב?
פעם אמא שלי אמרה לי שאני בעצם ילד מיוחד במינו ,לא ילד מבולבל ושובב וגם לא ילד כל כך מסודר ורגוע ושזה בעצם סוג חדש של ילדים שיש להם קצת מזה וקצת מזה ויש הרבה סוגים של ילדים במגוון צבעי הקשת.
“שמוליק” באמת איזה עוד ילדים יש?
“ילד” אני לא כל כך מומחה אבל מה שבטוח שכולם ילדים ולכולם יש נפש מיוחדת משלה.
“שמוליק” איזה כיף שפגשתי אותך אני חושב שעשית לי קצת סדר בעולמות שלי
תודה רבה דני ניפגש.
“ילד” להתראות וד”ש לעולמות
שמוליק חזר לביתו והיה מאוד שמח שפגש את דני.
הוא סיפר לאמא שפגש חבר חדש, חבר מיוחד שלימד אותו שיש הרבה סוגים של ילדים וכל אחד הוא ילד מיוחד .
מאז לשמוליק הרבה יותר קל להבין מה קורה בראשו ותמיד משתדל להשתמש בסיסמא של סדריה ” סוף מעשה במחשבה תחילה”
