זה היה יום גשום. רצתי במורד הגבעה להתחמק מהטרולים. מצאתי בקתה קטנה ומרוהטת היטב. נכנסתי והתנשמתי בכבדות ואז שמעתי אותם ,רצים לעברי. לא יעבור זמן מה עד שהם ימצאו אותי, חשבתי בליבי. ואז זה קרה, ראיתי אותם במו עיני, את השלושה, גדולים ושמנים עם פרצוף מכוער, הורסים את הבקתה כדי לתפוס אותי. נכנסתי מהר לארון שהיה בבקתה כדי להתחבא, אבל אז נזכרתי בתיק שנשאר בחוץ עם הספר. לא שהיה לי אכפת או משהו, אבל פתאום נזכרתי במשפט שאבי אמר לי:
״שמור על הספר! אם לא יירדפו אחריך ללא הפסקה״
התחלתי לצחוק. ״ מה?!״ הספר היה בתוך התיק מחוץ לבקתה, רחוק מאוד ממני.” שטויות”. אמרתי.
בהתחלה לא נתתי לזה מחשבה אבל עכשיו סוף סוף הבנתי. הם רצו את הספר ולא אותי! הם רדפו אחריי ,רק כדי לקבל את הספר. אבל למה הם צריכים אותו?! שאלתי את עצמי.
יצאתי מהארון והייתה לי תוכנית, לקחת את הספר ולעוף מפה. אבל זה לא מה שקרה. הם גילו אותי ותפסו אותי.
״היי״, אמרתי, ״מה שלומכם״. ״אני לא טעים במיוחד, שתדעו.״
״איפה זה?!״ הם שאלו.
״על מה אתם מדברים?״ אמרתי, כאילו מבולבל .
״נו הספר״ אמר לי הטרול האמצעי הכי גבוה במבט מזלזל .
״אביב תתעורר!!״ אמרה לי אמא.
״מה״, שאלתי מבולבל. ״איפה הטרולים?״
״על מה אתה מדבר? יש בית ספר אנחנו מאחרים״. אמרה אמא.
״מה״, שאלתי שוב.
״נו תתארגן!״ אמרה אמא והלכה מהחדר.
לקח לי זמן להבין שכל זה היה רק חלום, אבל איפה הספר? התמלאתי פחד לרגע. מה אם זה לא היה רק חלום והם באמת לקחו את הספר?
בדקתי מהר בחדר בכל מקום, מתחת לשמיכה ועל המדף עד שמצאתי אותו יושב בתוך הילקוט של בית הספר. זרוק שם בין כל שאר הספרים והמחברות. נרגעתי. התארגנתי ויצאתי מהבית לבית ספר כשהספר בתוך התיק.
כשהגעתי לבית הספר כבר נשמע הצלצול. רצתי מהר לכיתה, לפני שהמורה תגיע, התיישבתי והנחתי את הספר על השולחן. אותו ספר קסום. מוכן לעוד שיעור על תרבות יוון. הספר קרן אליי. בתוך תוכי ידעתי שזה לא היה רק חלום. שנינו ידענו שהגנתי עליו. קרצתי אליו וסימנתי לו להיות בשקט. רק חסר לי שגם המורה והחברים יבינו שזה לא ספר היסטוריה רגיל.
