הסנאי והאיש
פעם אחת לפני שנים רבות, חי לו סנאי מדבר. הסנאי חי בארץ רחוקה רחוקה שקראו לה ‘מוזרי’, כי בארץ ‘מוזרי’ כל האנשים היו מוזרים.
טוב אולי קצת הגזמתי עם המוזרים. במקום כל השעמום הזה, אני פשוט אתחיל לספר לכם מה שבאמת קרה שם. אבל רגע לפני שנתחיל אני צריך לספר לכם מה השם שלי… אז השם שלי הוא סנאיקי.
פעם אחת כשטיילתי ברחוב ראיתי איש עם בגדים קרועים. האיש החזיק יהלום יפה ונוצץ. שאלתי אותו “איפה אתה מצאת את היהלום הזה?” האיש אמר, “אני מצאתי את היהלום בחנות ההיא שם”.
אמרתי לעצמי, “אוקיי הגיע הזמן ל- ‘חוש סנאיקי’!”.
“החוש שלי אומר”, אמרתי לאיש “שאתה גנבת, אתה ביצעת גנבה! אבל זה ממש לא יפה! אני מרגיש שאני חייב לספר למוכר”.
“למה” שאל האיש. “כי אתה גנבת, והמוכר יהיה עצוב בגלל זה”.
“אתה צודק”, אמר האיש.
“אז אני הולך לספר למוכר” אמרתי.
“טוב אני אחזיר לו את היהלום” אמר האיש, “אבל אז לא יהיה לי כסף, בגלל זה אני אהיה עני”.
פתאום המוכר הגיע ואמר “סנאיקי צודק אתה, צריך להחזיר את היהלום,
אבל בגלל שסנאיקי רצה שתחזיר את היהלום הזה, אני רוצה להביא לו אותו…”
סוף טוב הכל טוב!
הסוף.
