מעשה בסנאי קטן אפרפר
שתכנן את ביתו לחורף הקר
נפשו חפצה לחימום ומזון
יצא לחפש את לחמו ברצון.
רץ וקיפץ לו בין ענפים
ראה מרחוק עץ בלוטים
מתחתיו נח לו ארנב בכיף
אוזניו צבעוניות וכולו מתייפייף.
פנה לסנאי: “שלום ידידי החרוץ”
אם באת עד כאן כנראה ממש נחוץ.
אם לבלוטים חשקה נפשך
וותר חברי ושוב לביתך.
עץ זה עתיק מיוחד
בכל יום מצמיח רק בלוט אחד
וביער שלנו בלוט שווה פרוטה
לא יספיק אפילו לחליטה.
להזכירך עדיין לא הגיע עונת הכפור
ומזון יש מספיק זמן לאגור
אחכה לעונת הפריחה
ועד אז אנוח לרווחה.
השיב הסנאי נהיה כבר מאוחר
אלך ואחזור שוב לבטח מחר.
ואכן, בכל יום בעמל וביזע
אסף כל בלוט מתחת לגזע.
חלף לו הקיץ הגיע הסתיו
הסנאי הלך להמיר בלוטיו.
הגיש לרוכל שק בלוטים
