הסיפור על סבא רבא רבא שלי
חשבתם פעם האם אפשר לאהוב מישהו שאתם בכלל לא מכירים? התשובה שלי היא ש-בטח!
רציתי לספר לכם על הרב אריה לוין שבשבילי הוא פשוט סבא רבא רבא.
הוא נולד בפולין בשנת 1885 ונפטר בירושלים בשנת 1969. לאשתו קראו ציפורה ולאחד הילדים שלו קראו חיים יעקב והוא היה הרב של פרדס חנה כרכור וגם אבא של סבא שלי.
הרב אריה לוין היה איש ממש צדיק. כשסבא שלי היה בן 13 הוא הגיע לארץ לבד מאמריקה לשנה וגר עם סבא שלו, הרב אריה, בבית קטן בירושלים. הוא חזר לארץ שוב פעם כשהוא היה בן 20 לשנה וככה החליט שהוא רוצה לעבור לישראל אחרי החתונה עם סבתא שלי.
המון אנשים מכירים אותו ואוהבים אותו. הוא היה רב צדיק שהכירו אותו בתור “הצדיק הירושלמי”. הוא היה עוזר לאנשים חולים מאוד, עניים ואסירים בבית הכלא. הוא היה הולך לעזור לאנשים שאף אחד לא היה עוזר להם. זה לא היה אכפת לו אם הם היו עם כיפה, חילונים, מכובדים – בשבילו כולם היו צדיקים וחשובים. הוא היה אומר לכולם “שלום”.
הוא גם עבד בבית ספר והתנהג לתלמידים ולמורים בצורה נחמדה וכל הילדים בבית הספר אהבו אותו וגם המורים. התלמידים חשבו שהוא ממש נחמד ושהוא איש טוב לב. הוא היה עוזר לכל מי שלא היה לו טוב בבית הספר.
פעם אחת הילדים אכלו ארוחה בבית הספר ואז הביאו להם קינוח- פודינג. היה ילד שסיים את המנה ורצה עוד מנה של פודינג והם הביאו לו. גם אותה הוא סיים ורצה עוד מנה ולא הסכימו לו. הוא שפך את הסיר כי הוא התעצבן שלא הביאו לו עוד מנה של פודינג. המורים אמרו את זה לרב אריה לוין והילד היה צריך ללכת אליו לחדר שלו. הילד הרגיש ממש לא נעים ופחד מהפגישה. כשהוא נכנס לחדר של הרב אריה לוין הילד ראה שהוא ממש נחמד ואפילו הביא לו במיוחד מנה נוספת של פודינג במיוחד בשבילו כי הוא ממש אהב פודינג. בזכות שהרב אריה לוין התנהג לילד בצורה נחמדה ולא בצורה כועסת, לא נעימה ומפחידה הילד התחרט בלב והבין שהוא עשה טעות והחליט לא לעשות שוב דברים כאלה. כשהילד גדל הוא הפך להיות מורה ורצה תמיד להיות נחמד כמו שלימד אותו הרב אריה לוין.
