שמי אברהם, על שם סבא שלי. וזה הסיפור שלי מכל הסיפורים שיש על סבא שלי. הכל התחיל בכיתה ג. הלכתי לסבא וסבתא שלי, הנחתי את התיק, אכלתי ארוחה חמה שסבתא שלי הכינה, ופתאום סבא שלי הרב קוק קרא לי אל חדרו. אני כמובן שמחתי מאוד שסבא קורא לי, בטח יש לו משהו חשוב לספר לי. אמרתי: “סבא מה שלומך?” הוא ענה לי: “ברוך ה’ בסדר, אתה רוצה לשמוע סיפור?” אמרתי אני אשמח לשמוע סיפור. ואז הוא התחיל:
קוראים לסיפור….. שמואל הסנדלר.
שבת אחת, בזמן שכיהנתי בתור רבה הראשי של יפו, יהודי, אחד מהמתפללים, קם ואמר בזעם: “תעצרו את קריאת התורה מכיוון שממש ברגעים אלו שמואל הסנדלר מחלל שבת! אני דורש מכם לבוא איתי אל חנותו של שמואל הסנדלר ולדרוש ממנו לסגור את חנותו!”.
פתאום התחילה המולה בבית הכנסת. כולם כעסו וצעקו. החלטתי לקום ואמרתי: “קהל גדול וקדוש, אני מבקש מכם בקשה קטנה, אנה מכם רק נסיים כולנו את התפילה ובסוף התפילה נלך לחנותו של שמואל הסנדלר. אך בתנאי אחד, שאתם תתנהגו כמוני”.
כל המתפללים הקשיבו לי ובסיום התפילה אני וכל המתפללים הלכנו לחנותו של שמואל. הוא ראה אותנו מתקרבים וחשב לעצמו שהוא צריך להתכונן לצעקות, ריבים והמולה. אבל, פתאום התקרבתי לשמואל ובמקום לכעוס עליו לחצתי לו את היד ואמרתי לו: “רבי שמואל שבת שלום” וכך כל הקהילה עשתה!
שמואל לא הבין מה קורה, אבל הוא שמח. הזמנתי את שמואל לסעודת שבת. הוא סגר את החנות ובא איתי. כעבור זמן קצר, שאלתי את שמואל מדוע הוא עובד בשבת? וכך הוא ענה: ” רבנו, פרנסתי לא מספיקה למזון ובגדים, ויש לי שמונה ילדים ואישה, ולכן אני מוכרח לעבוד בשבת.” הייתי מופתע וברכתי אותו לפרנסה טובה. במוצאי השבת, דיברתי עם וועד בית הכנסת, וביקשתי ממנו שיתמכו בשמואל בכסף, וכך היה. שמואל התחיל לשמור שבת.
כשסבא סיים לספר הייתי כל כך בהלם מהמעשה, ולא יכולתי לחכות לפעם הבאה שסבא יספר לי סיפור. כיום, אני כבר בן 60, ואני מצפה ממכם ילדי החמ”ד, להמשיך את דרכו של סבי הצדיק - שהוא גם דמות חמ”ד.
להתראות!
